רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 6 · פסוק 23

וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל. למדנו מזה שאף חטאת יחיד שהיא נאכלת אם בא אפילו מקצת דמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל נפסל אפילו שאר דמה ולזה לא תהיה נאכלת לא למזבח ולא לכהנים כי זריקת הדם מכשיר האמורים למזבח והקטרת האמורים מתיר הבשר לכהנים ואם באשם ולא הזה ממנו בקדש אם היתה כוונתו כשהביאו שם שיכפר בו בקדש הנה נפסל חטאת וראוי שנדע שכמו זה הדין יהיה בדם הנכנס בקדש אם הכניסוהו לבית קדשי הקדשים כי היחס אחד וכן ראוי שנדע שהבשר שנכנס מהחטאת לאהל מועד כשר שנאמר מדמה ולא מבשרה. וכן ראוי שנדע שהדם שיוצא חוץ למחיצתו במקום למטה בקדוש' ממחיצתו שהוא נפסל אבל לא נשפוט בזה שיהיה נפסל כי אם היוצא כמו הענין בבשר שיצא חוץ למחיצתו כי מה שחדש בזה המקום שיהיה מקצת הדם הנכנס באהל מועד פוסל שירי הדם לא נלמוד ממנו לשאר ענייני יציאת הדם ממחיצתו:

באש תשרף. אי איפשר שנאמר שיהיה נשרף במזבח העולה כי אין למזבח העולה מהחטאת כי אם האמורים אבל יהיה נשרף במקום אשר ישרפו בו הדברים אשר אינם קרבים לשם יתעלה ולפי שלא ביאר שלא יהיה נשרף מחוץ למחנה. אבל אמר סתם באש תשרף למדנו שהוא נשרף במקומו בעזרה במקום מוכן שם לשרוף פסולי המוקדשין. ואחשוב שזה המקום היה לצד המזרח כמו הענין במקום הדשן וראוי שנבין מזה המקום שהחטאות הנשרפות אשר מחוקם להוציאם חוץ לעזרה אם אירע בהם פסול בחוץ לא ישרפו במחיצתן אבל ישרפו חוץ לעזרה במקום מוכן שם לזה והנה לא בארה התורה אלו המקומות כמו שבארה מקום השלכת מוראת העוף להעיר שכל מקום כשר לזה והוא שיהיה בעזרה במה שנשרף בעזרה או חוץ לעזרה במה שנשרף חוץ לעזרה וראוי שתדע שאין ראוי שיפורש וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד החטאת אשר מדרכו שיובא מדמו אל אהל מועד והם החטאות הנשרפות שאם היה הדבר כן לא היה ראוי שיאמר באש ישרף לפי שכבר באר זה במה שקדם ועוד שהוא מדבר עתה בחטאות הנאכלות ועוד שכבר יורה לשון התורה שהבאת דמו לכפר בקדש סבת החיוב שלא תאכל רוצה לומר שלולי זה כבר היה נאכל וזה המאמר לא יתכן כי אם בחטאות הנאכלות וראוי גם כן שתדע שכבר כלל באמרו לא תאכל החטאות הנשרפות ולזה אמר וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד שאם היתה הכוונה בזה בחטאות הנאכלות לבד לא היה צריך לומר וכל חטאת אבל היה אומר ואם יובא מדמה אל אהל מועד ואמרו באש תשרף שם גם כן לכל אלו החטאות והכונה בו בחטאות הנשרפות שלא ישרף כמצוות אל שפך הדשן אבל ישרף באופן השרף פסולי המוקדשים: