לא נעבור בשדה ובכרם. להשחית הפירות:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 20 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ולא נשתה מי באר. שלא יחסרו המים הראוים לשתיה לאנשי הארץ אך ישתו ממי הנהרות והאגמים הם ומקניהם כי בזה לא יגיע נזק באנשי הארץ כאשר ראו ישראל שלא נתרצה בזה חשבו כי אולי ירצו שיגיע להם תועלת מהמים שישתו שם ישראל ומקניהם ולזה שלחו להם שינת שאם ישתו מימיו ישראל ומקניהם יתנו מכרם וספר שאחר זה כשנסעו מקדש באו הר ההר ושם רצה השם ית' שימות אהרן ונתקדש אלעזר להיות כהן גדול בלבישת בגדי אהרן ומזה המקום אפשר ללמוד שבזולת משיחה יתקדש כהן גדול בלבישת בגדי כהונה לבד וכבר נתבאר זה ג"כ במה שקדם והנה היה זה לפי הנראה בזולת חלי קדם לאהרן אך שרצה ה' ית' שיאסף אל עמיו אהרן בעבור מי מריבה וזאת המיתה היתה כשנפקד ממנו אך הוא עלה במדרגה גבוה מהחיים האמיתיים בהפרד נפשו מהחמר:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819