כי כל איש אשר בו מום לא יגש להקריב. ר"ל מום קבוע כי כבר זכר בפרטים הבאים אחריו מומין קבועים והם העור והפסח ואמנם בסוף העניין זכר מומין עוברים כגון גרב או ילפת וסמך לו כל איש אשר בו מום מזרע אהרן ההן לא יגע להקריב אשי הש' מום בו וגו'. והוא אזהרה לבעל מום עובר ולזה אמר מום בו להעיר שאינו נפסל אלא בעת שהמום בו לא אחר עברו והנה זכרה התורה המומים היותר קשים לפי שכבר יזכור שאם עבד הבעל מום יחלל עבודתו ולזה לא יהיה אלא בכמו אלו המומין החמורים ואם היתה כונת התורה שיהיה כל בעל מום מחלל עבודה היתה זוכרת המומים היותר קלים ומהן נלמד היותר חמורין ואמנם הבדילה החמורין לבאר שבהם ענין נוסף על שאר המומים והוא חלול העבודה וזה מבוא' מהשרשים הכוללים:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 21 · פסוק 18
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
איש עור או פסח. הנה העור הוא מי שנתעוור ראות עינו לאי זו סבה שתהיה ואע"פ שאין שנוי בתמונתו ומראהו והפסח הוא מי שיהיה פוסל בלכתו:
או חרו. הוא מענין חרם שהוא מענין השחתה והפסד הוא מי שנפסד ממנו דבר מהדברים שיש להם רושם בפעולותיו והטבעיות כמו הענין במומין הקודמין לזה כאלו תאמר שיבשה אזהנו או מה שידמה לה:
או שרוע. הוא שיהיה נוכף בו דבר יהיה בו הפסד מה בפעולותיו הטבעיות כאלו תאמר שיהיה לו שני שחוסין באוזן כי זה העניין ידמה שהוא משוער בטבע מצד הכמות והתמונה וכאשר נפסד הסדר ההוא לא תהיינה פעולות האבר הוא שלמות וזה מבואר למי שעיין בטבעיות ולזאת הסבה היו חלי מום כשיתבלבלו בעבורו הפעילות הטבעיות כי והוא גדר החלי כמו שהתבאר במלאכת הרפואה ולזה תמצא שאמר הנביא והבאתם גזול את הפסח ואת החולה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819