עשר תעשר אל כל תבואת זרעך. ידענו שאין הכונה במעשר הנזכר בזה המקום מעשר ראשון שהיה נתן ללוים כי הוא נאכל בכל מקום כמו שנזכר בפרשת קרח וזה המעשר הנזכר בזה המקו' לא היה נאכל כי אם במקום אשר יבחר ה' כמו שזכרנו בזה המקום ולזה הוא מבואר שזה המעשר הוא מעשר שני והוא שהיו מפרישים הבעלים לאכלו במקום אשר יבחר ה' והוא המעשר הנזכר בסוף פרשת אם בחקותי והנה אמר פה את כל תבואת זרעך ובפרשת אם בחקותי אמר וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ למדנו מזה שזה המעשר נוהג בזרעים ובפירות האילן והוא מבואר שאינו נוהג אלא בנאכל מהם שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך ואינו נוהג גם כן מן התורה אלא בדבר המתקיים כי לא יתכן בדבר הבלתי מתקיים כמו הירקות שישאנו שם לאכלו והוא מבואר עוד שאינו מחוייב הפרישו עד שתגמר מלאכתו שנאמר ואכלת שאינו מחסור אלא אכילה ועוד שהרי אמרה בזה המעשר מעשר דגנך תירושך ויצהריך שהם דברים שנגמרה מלאכתם לאכילה ולפי שחייבה התורה לעשות את כל תבואת הזרע למדנו שהגיע לחיוב מעשר אסור לו לאכול מהזרעי' והפירות' עד שיעשר:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · דברים · פרק 14 · פסוק 22
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה. ר"ל כל מה שתכניס מזרעך שיצא מהשדה לזה הוא מבואר שיש לו לזרוע ממנו בשדה קודם שיעשר ואינו מעשר אלא מה שמכניס לביתו ולזה לא ינהג המעשר בלקט שכחה ופאה והדומה להם ולא ראשון שאן אני קורא בו תבואת זרעך אלא אחר שהפריש ממנו חלק הכהנים והלוים וראוי שתדע שאין ראוי שנבין מזה שאם לא היה הזריעה שלו בהיותו בשדה וזה יהיה כשלקחו מאר ונגמרה מלאכתו ביד הלוקח שיהיה פטור מן המעשר וזה שהרי הזרע הוא שלו כיון שקנאו והתורה לא אמר היוצא משדך ועוד שהרי בפרשת בחקותי לא אמר זרעך אבל אמ' מזרע האר מפרי עץ ולא התנה שתהיה הארץ שלו ולא האילן:
היוצא השדה שנה שנה. למדנו שבכל שנה חייב לעשר ואינו מעשר מפירות שנה זו על פירות שנה אחרת ומזה המקום התבאר שכן הענין במעשר ראשון כי המעשר שני בא אחריו כמו שביארנו וכן למדנו מזה שאינו מעשר ממין על שאינו מינו כי לא יאמר עשור כי אם בלקיחת החלק העשירי מהדבר ההוא וכן יתבאר מזה שלא יעשר מן התלוש על המחובר או הפך כי אין זה עשור וכן יתבאר שהעשור לא יהיה באומר כי אם במדידה וזה כולו מבואר ולפי שמעשר בהמה היה דינו כדין המעשר שני ולזה סמכו למעשר שני בפרשת בחקותי ואמר בכל אחת מהם שהוא קדש לה' למדנו מזה גם כן שאין מעשרים בה משנה לחברתה ולא צוו להפריש מעשר בהמה כי אם מבקר וצאן לפי שכונת התורה היתה שיעשו ממנה שלים לה לא יופרש כי אם מהמינים הראוי לשלמים ולזה גם כן תמצא במעשר שני שהוא אפשר שיעשו ממנו שלמים כשהיה אפשר זה כמו שיתבאר אחר זה בג"ה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819