רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 19 · פסוק 13

לא תגע בו יד. רוצה לומר בהר סיני כי לכבוד שם יתע' יחוייב שייראו מגעת בו כלל לא ביד ולא ברגל והנה מי שלא ישמר מזה יהיה נסקל על יד בית דין או יהיה מושלך ממקום גבוה אם בהמה אם איש שיגע בהר לא יחיה אבל יהיה נסקל על יד בית דין והנה הבהמה כוללת בהמה וחיה כמו שנבאר ברשת שמיני. וראוי שתדע כי גם האשה היתה בכלל כמו שאמרו במכילתא כי מן השקר שינהג זה הדין באיש ובבהמה ולא ינהג באשה ולזה כי האשה לחסרונה הוא יותר ראוי שתרחק מההר אשר ירד השם בו מה שהתמידה השכינה להראות מהאיש ולזה תמצא כי משה ואהרן לשלמותם עלו אל ההר כי הם היו קרובים מהש' יתע' ומזה המקום למדנו שההשלכה ממקום גבוה דינה כדין הסקילה בשוה והטעם כי בסקילה הוא שיוכה האדם באבנים או במה שידמה להם וזאת ההכאה כבר תהיה בשני פנים אם שיעתיקו האבנים וישליכום על המוכה או שישליכו אותו עליהם או על מה שינהג מנהגם כי באלו השני פנים תגיע לו ההכאה ולפי שראוי שנבחר לדון במיתה הקלה שבמיתות אשר בסוג ההוא כמו שנבאר בג"ה במה שיבא הנה ראוי שננהג בנסקלים זה המנהג רוצה לומר שנשליכם ממקום גבוה בדרך שימותו ולה היו דנין הנסקלים בזה האופן כמו שנתבאר בסנהדרין:

במשוך היובל המה יעלו בהר. הנה היובל הוא השופר שהוא מקרן הכבש כי היובל הוא כבש כמו שנתבאר במסכת ר"ה והנה הרצון באמרו במשוך היובל כאשר יתקע משה בשופר ואז יוכלו ישראל לעלות בהר וידמה שכבר תקע משה בשופר כשנסתלקה השכינה משם כמו שפירש הגאון לפי מה שכר ממנו החכם אבן עזרא וכן תמצא שאמר בספר יהושע במשוך בקרן היובל כשמעכם את קול השופר: