ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו. למדנו מזה שאם היתה יבמתו באופן שהתורה תמנעהו ממנה כאלו תאמר שהיתה ערוה עליו לא ינהג בה זה הדין כי הא במה שאין בו מונע אלא רצונו יצתה זו שהתור' מונעת אותה ולפי שאינו מייבם אלא לאחת והיתה האחרת בלי ראויה לחליצה וליבום הנה השאר פטורות מזה ג"כ לפי שראוי שאיזו מהם שירצה ליבם יהיה הרשות בידו כי התורה אמרה אשת המת וזה המאמר שב לכל אחת מנשיו כי כל אחת מהם היא אשת המת ולזה ראוי שתהיה כל אחת מהם ראויה לבא עליה יבמה או לא ינהג בה זה הדין והוא מבואר במה שאין ספק בו כי כשלא היה לו בה לקוחין כמו הערוה לא ינהג בה חליצה ויבום שנ' יבא עליה וגו' מי שיש לו בה לוקחים ואולם מי שהוא מוזהר מלקיחתה כמו אלמנה לכהן גדול וגרושה לכהן הדיוט היא בת ייבום וחליצה כי התורה צותה שיקחה לו לאשה ולזה סר ממנו אסור הלאו כי עשה דוחה את לא תעשה:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · דברים · פרק 25 · פסוק 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ועלתה יבמתו אל השערה את הזקנים. מגיד שהיבמה באה אצל היבם להתירה כי אלו הזקנים הם זקני עיו ואמרה מאן יבמי וגו' אלו הדברים צריך שתאמרם בלשון הקדש:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819