ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא. הנה נתן טעם בהיות מותר לאכל בתרומה תכף שהעריב שמשו ואף עלפי שהוא מחוסר כפרה לפי שזה הקדש הוא לחמו אשר הוא אוכל אותו תמיד ולזה לא החמירה התורה בו כחמר שאר הקדשים. ומזה המקום יתבאר שאין הרצון באמרו וטהר שיטהר במוחלט באופן שלא יהיה מחוסר כפר' שאם היה כן לא היה צריך לתת טעם אל היותו מותר לאכול בתרומה וזה מבואר מאד:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 22 · פסוק 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819