רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 15 · פסוק 28

ואם טהרה מזיבה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר. ר"ל שלא תטהר עד שיעברו עליה שבעת ימים תמצא בהם טהורה מזובה ולזה אם ראתה דם בסבת דבר לא יתכן שיקרא זוב כאלו תאמר שתהיה מקשה לילד ותראה דם מחמת קושי ההוא הנה לא תסתר הראייה ההיא מה שעבר מהשבעה ימים הנקיים מזוב. ואמרו ואחר תטהר ר"ל שתטבול במים כמשפט הטמאים והנה תביא אחר זה קרבנות שלה להשלים הטהרה למקדש וקדשיו כמו הענין בזב ויולדת:

וראוי שיתבאר מזה המקום שימי הנד' הם קודמים לימי זיבה שנאמר או כי תזוב על נדתה ויתבאר שהמעט שיהיו ימי הזיבה הם י"א יום וזה כי ימים רבים יהיה על המעט שלשה ימים ושבעה ימים שתמנה אחר זה תטהר בהם מזובה הנה אם כן הם ראוים לזיבה כי מה שתראה בהם יהיה זיבה וההפסק המועט שיהיה בין ימי הנדות לימי הזיבה שרמז עליה באמרו בלא עת נדתה הוא יום אחד ולזה יתבאר שימי זיבה הם על המעט אחד עשר יום אחר ימי נדה והיה זה כן לפי שאי אפשר שתקבע האשה וסת לנדתה בפחות מי"ח יום בין וסת לסת והנה מי שימצא על הרוב בין וסת לוסת הוא חדש יום ולזה הנה כשתראה תחלה תהיה נדה ז' ימים ומה שתראה תוך י"א ימים הבאים אחריהם היא זיבה בהכרח כי אי אפשר שיהיה בין וסת לוסת פחות מי"ח יום ואולם מה שתראה אחר הי"א יום אולי הוא וסת נדתה כיון שלא קבעה לה וסת עדין ואולם אם קבעה לה וסת הנה יהיה כל מה שתרא' אחר ימי הנדה זבה ולזה אמרה התורה בלא עת נדתה שכל מה שתראה בזולת העת שקבעה לנדתה הוא זיבה תדע שכן הוא שהרי אמרה תורה ואשה כי תזוב זוב דמה ימים רבים למדנו מזה שאפילו היה מספר הימים אלו אלף יום הנה הם ימי זיבה ולזה תמצ' שאמרו רז"ל שהרואה עשרה ימים טמא ועשרה ימים טהור הנה יהיה ימי שמושה כימי זיבתה וכן למאה וכן לאלף למדנו מזה שאף ראתה אלף ימים זה אחר זה שכלם ידי זבה לבד השבעה הראשונים שהם ימי נדה והנה תמנה מהימים הטהורים שבעה לטהרה מזיבה והשאר תוכל לשמש בהם והם במספר ימי זיבתה ולזה אמר שהרואה ז' ימים טמא וז' ימים טהור משמשת רביע ימיה. וזה שהשבעה הראשונים הם ימי נדה ותטהר בסופם ותשתמש השבעה הטהורים והשבעה ימים הבאים אחריהם תהיה זבה גדולה ותטהר מזובה בז' ימים הטהורים ולא תשמש כלל ואחר ישובו ימי נדה ויחזור בה בסבות בזה האון הנה תשמש שבוע אחת בכל כ"ח ימים ויהיה בין וסת לוסת כ"ח יום ואם ראתה ז' ימים טמאים ושמנה ימים טהורים משמשת ט"ו יום מתוך מ"ח וזה שהיא תהיה זבה קטנה בעד היום הנוסף ותצטרך לשמור יום אחריו שמא תראה וישארו לה ז' ימים טהורים ולא ישאירו מהי"ח יום כי אם ב' ימים תהיה בהם זבה קטנה והראיה הבאה אחריהן אולי היא וסת נדות כי כבר עברו הי"ח יום ולא הגיע יעדין לגדר הזבה גדול' ולזה תמצא ו' טמאים ויום טוהר להשלים הז' וישארו לה ז' ימים טהורים לשמש עם בעלה ואחר זה יכנסו ארבעה ימים מהשמנה הטמאים תוך ימי זיבה ותהיה זבה גדולה ולזה יהיו כל השמנה הטמאים ימי זיבה ותמנה אחריהם שבעה נקיים וישאר לה יום אחד ואחר זה ישובו ימי נדה בזה האופן וילך זה בסבות והנה לרב המורה בזה דרך אחרת ואינו מסכים ללשון הלכה אשר בנדה בזה לא במה שאמרו משמשת רביע ימיה כי לא תשמש לפי דעתו כי אם שביעית ימיה ולא במה שאמרו ט"ו יום בכל מ"ח וזה כי לפי שרשיו לא תשמש במ"ח יום השניים כי אם שלשת ימים וזה שהוא ימים הראשונים מהשמנה ימים הטמאים הם ימי זיבה לפי שרשי הרב ותהיה בהם זבה גדולה ולזה יתבאר שלא תשמש בח' ימים הטהורים כי אם היום אחרון מהם ואחריהם יהיו הח' ימים הטמאים כלם ימי זבה ולא תשמש בימים הטהורים הבאים אחריהם כי אם ביום אחד וכן לא תשמש במ"ח יום השלישיים כי אם ג' ימים הנה אם כן לא תשמש באלו המ"ח ימים השלישיים כי אם שלשה ימים ואחריהם גם כן יהיו כל הח' ימים הטמאים ימי זיבה ולא תשמש בימי' הטהורים הבאים אחריהם כי אם ביום אחד בלבד וזה כי מהשמנה ימים הטמאים הראשונים יהיו השבעה ימים האחרונים ימי זיבה תהיה בהם זבה גדולה ולא תשמש בימים הטהורים הבאים אחריהם כי אם יום אחד מהם. ואחריהם יהיו השלשה ימים האחרונים משמונה ימים הטמאים ימי זיבה תהיה בהם זבה גדולה ולא תשמש בימים הטהורים הבאים אחריהם כי אם ביום אחד מהם ולזה יתבאר כי דעת רז"ל הוא לפי מה שהושרשנו והוא הנראה מלשון התורה ולולי כי יארכו הדברים יותר מן הראוי היינו מבארים דעתנו בזה ממקומות רבים מדברי רז"ל בזה המתירים במה שאפשר שיסופק על זאת ההנחה אלא שזה יותר ראוי שיהיה בחבורינו התלמודיים. והנה הזבה הקטנה לא יחוייב בה שתהיינה הראייות שתראה אחר זה אחר הי"ח יום מהזיבה כי התורה לא תראה שיקרא זוב בה רק ימי טמאת אבל בזבה גדולה התבאר מהתורה שכל הנמשך לראייתה הוא זוב ואע"פ שתראה אותו באחד מהז' ימים לטהרתה מזובה והנה בזה האופן יתבאר לך מה שאמרו שדמי האשה מעטים בימי זובה ולזה היא בחזק' טהורה אע"פ שלא בדקה עצמה כל זמן שלא ראתה טמא והוא מבואר שכל מה שרחקה האשה מוסתה יהיו דמיה יותר מעטים ולזה היא מהשקר שנאמר במי שקבעה לה וסת מארבעים ים לארבעים יום דרך משל שאחר עבור שבעה ימים יהיו דמיה מועטין וישובו להיות דמיה מרובין אחר עבור י"ח יום אבל מן הראוי שיהיו יותר מועטין ולזה לא תצטרך לבדוק אלא סמוך לוסתה לא בז' ימים הבאים אחר י"ח יום מימי וסתה ולזה לא יהיו ימי נדה אלא כשלא היה לה וסת קבוע שהוא נשפט שזה וסת שני וכבר הארכנו בזה יותר מן הראוי ולפי שלא אמר בזה וספרה לה שבעת ימים לטהרתה כמו שאמר זה בזב למדנו שאלו השבעה ימים אע"פ שלא תהיה בהם טהורה כיון שהיא בהם טהורה מזב שלה הנה אינם סותרת בזה הימים הנקיים וזה יהיה כשתראה דם קושי בהם שהיא טמאה או כשיהיו קצם ימי נדה שאינה רואה בהם ואולם בזב אמר שיטהר בהם מזובו ושיהיו עם זה לטהרתו ולזה אם ראה קרי באלו הז' אע"פ שהם טהורים מזובו הנה אינם לטהרתו וסותר יום ראיי' הקרי כי הלכה טמאתו ביומו והזהרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימותו בטמאם את משכני אשר בתוכם. למדנו מזה שאין ישראל מוזהרים על הטמאה רוצה לומר שלא יטמאו באלו הטמאות אבל ראוי שישמרו מהכנס למקדש בהיותם טמאים כדי שלא ימות ולזאת הסבה ראוי שידקדקו בהם הענין הטמאו' כדי שיתבאר להם מתי הם טמאים כדי שלא יכנסו למקדש בהיום טמאים ולזאת הסבה ראוי שידקדקו בה יותר בעלותם לרגל כי אז היה מדרכם לראות את פני יי':