רלב"ג ביאור המלות על התורה · דברים · פרק 11 · פסוק 29

והיה כי יביאך וגו'. כבר נתבאר בפשרת כי תבא שזאת המצוה נתחייבו בה תכף כניסתם לאר אחר עברם הירדן ולזה תמצא בספר יהושע כי אחר שהכה יהושע את יריחו ואת העי קיים זאת המצוה כמו שנתבאר מעניינה בפרשת כי תבא וזכר שם שכבר עשה יהושע כאשר צוה משה עבד יי' את בני ישראל ולזה הוא מבואר שמה שאמר בזה המקום והיה כי יביאך יי' אלהיך אל האר אין הרצון בו שימתינו שיירשו את הארץ אבל תכף שיוכלו לקיים זאת המצוה שם יקיימוהו ולזה לא אמר בזה וירשתם אותם וישבתם בה כמו שאמר במצות הנזכרות אחר זה וזה כי הכונה היתה בזה כדי שיהיו ישראל יותר זריזים בשמירת התורה מפני שמיעתם אלו הברכות והקללות ולפי שזריזותם בשמירת התורה היה לו מבוא עצום בירושתם את הארץ כמו שנזכר בזה הספר פעמים רבות חוייב שיעשו זה תכף היותם שליטים במקום ההוא אשר בו יקיימו זאת המצוה לפי מה שנתבאר מעניינה בפרשת כי תבא וכבר נתבאר זה גם כן שם באופן שלם כמו שיתבאר במה שיבא בג"ה:

ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל. למדנו מזה שבאופן שיתן הברכה על הר גריזים יתן הקללה למול הר עיבל וכבר התבאר בפרשת כי תבא שנתינת הקללה למול הר עיבל תהיה תחלה בפרט לעובר על מצוה אחת מהמצות הנזכרות שם ואחר כך תהיה בכלל וכן הענין בנתינת הברכה למול הר גריזים כי כבר תהיה בפרט כשיאמרו ברוך למי שמקיים המצוה על כל ארור שכתב תחילה בפרשת כי תבא למי שיעבור על המצוה ההיא וכבר תהיה הברכה על הפרטי' קודמת על הקללה על הפרטים כמו שמצאנו שם הברכה על הכלל היא קודמת לקללה על הכלל והנה היה הסדר כן שהלוים אמרו תחלה ברך על מי שמקיים פרט ופרט כנגד הר גריזים ואחר כך אמר ארור על כל מי שיעבור על כל פרט ופרט ואחר זה אמרו כל הברכות הנכתבות בפרשת כי תבא כנגד הר גריזים והם נאמרות בכלל על מי שמקיים וישמור מצות השם יתעלה ואחר זה הפכו פניהם למול הר עיבל ואמרו קללות והנכתבות שם בכלל למי שלא ישמע אל דבר התורה ולזה אמר בספר יהושע כאשר צוה משה עבד ה' לברך ישראל בראשונה ואחר כן קרא את דברי התורה הזאת הברכה והקללה. למדנו מזה שכבר ברכו העם בראשונה בברכות לא תכתבו בתורה ואחר כן קראו כל הכתו' בפרשת והיה כי תבא מהברכות והקללות על הסדר הכתוב שם ועוד למדנו מזה שכמו שנתבאר בקללות שהיו חלוף ביניהם אלא שהברכה היתה למול הר גריזים והקללה למול הר עיבל: