רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 19 · פסוק 20

ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע. התבאר במה שקדם שזאת השכיבה תהיה אפשרית בקטן בן ט' שנים ויום אחד והנה זאת השכיבה הוא שישכב עמה כדרכה ויגמור ביאתו כי כבר אמר הכתוב שכבת זרע:

והיא שפחה נחרפת לאיש. ר"ל בעולת בעל ולפי שאין אישות לגוי כמו שהתבאר למדנו שזה האיש הוא ישראל ולא יהיה זה בזולת איסור אלא בעבד עברי שכבר התבאר בפרשת ואלה המשפטים שרבו מוסר לו שפחה כנענית ולפי שכבר התבאר שם שאין לו אישות בה ולזה תהיה האשה וילדיה לאדוניה בצאתו ולא תשאר נקשרת עמו כלל בקשר האישות הנה הוא מבואר שזאת השפחה היא בת חורין בצד ושפחה בצד וזה אמנם יהיה כשתהיה משני שותפין וכתב לה אחד מהם גט שיחרור או שנפדית ממנו ונשארה חציה שפחה וחציה בן חורין והנה יהיה הרצון בנחרפת בעולה מענין חרפה כי זה הענין הוא חרפה לנו רוצה לומר המשגל כי הוא לאדם מצד שהוא ב"ח לא מצד שהוא אדם או יהיה מענין כריעה ונפילה ובזה נקראת חורף התקופה שישפל בה השמש תכלית השפלות במקומות מהארץ אשר בהם היישוב וכן אמר לא יחרף לבבי מימי רוצה לומר לא יפול ולא יכנע להודות לדבריכם ומזה הענין נקראו חרפות הדברים אשר יאמרו כנגד איש או אשה להשפיל מדרגתם. ולזה יהיה אמרו נחרפת לאיש נכרעת ונופלת לבעל לשכב עמה והנה לא אמרה התורה בעולת בעל לפי החסרון שיש בזאת הבעילה לפי הנימוס התוריי:

והפדה לא נפדתה וגו'. רוצה לומר שאמנם קרא אותה שפחה מפני שלא נפדתה בשלמות או בכסף או בשוה כסף או לא נתן לה שטר שחרור וזה ממה שיורה גם כן שאין הכתוב מדבר במי שהיא שפחה בשלמות שאם היה הענין כן יהיה אמרו והפדה לא נפדתה אם חפשה לא נתן לה מותר אין צורך לזה:

בקורת תהיה. ר"ל שהיא לוקה על זאת הבעילה אם היה זה בעדים והתראה:

לא יומתו כי לא חופשה. מגיד שאם היה נשלם שיחרורה היו בני מות וזה ממה שיורה גם כן שהיא נשואה לישראל: