כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרוצח. למדנו מזה שאין הרוצח נהרג אלא ע"פ עדים ולפי שצריך גם כן שיהרוג בצדיה הוא מבואר שצריך התראה כדי שיוכלו העדים להבחין אם הוא שוגג או מזיד וזה כי אע"פ שיראוה פועל פעל הרציחה הנה לא ידעו עדין אם הוא מתכוון להרגו אם לא:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 35 · פסוק 30
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ועד אחד לא יענה בנפש למות. הרצון בו לפי מה שאחשוב הוא שאין הרוצח נהרג ע"פ עד אחד ולפי שהוצרך לומר אחד עם אמרו עד למדנו מזה שכל מקום שאמרה התורה עד סתם רוצה בו עדות שלם והוא שני עדים כי העדות לא יהיה בפחות משנים ואם היה הרצון בזה מה שאמרנו הנה לא יהיה בכאן אזהרה לעד. והנראה יותר שהיה זה המאמר אזהרה לעד שלא יענה בנפש למות וזה אמנם יהיה בלמדו חובה לפני הדיינים על הרוצח כי עדותו כשלא יאמר יותר מהשעור ההוא לא יהיה למות אך הגדת מה שקרה אמנם דבר הדיינין בחתכם הדין כנגד הרוצח הוא למות או בטענם עליו טענת חובת ללמד שהדין נותן שנגמר דינו למיתה ומזה המקום למדנו שיש לעדים ללמד זכות על הרוצח כי התורה לא מנעה להם אלא שלא ילמדו עליו חובה ואל זה הביאור נטו רז"ל בזה הפסוק והנ' היה זה כן כי הדיין צריך שיהיה מצד עצמו שיהי' באופן שיטה לזכות כמו שיטה לחובה ודבר זה בלתי אפשר בעוד שראה פעל הרציחה ולא תקחו כפר לנפש רוצח וגומר. אע"פ שאמר במי שחייב בידי שמים אם כפר יושת עליו ללמד שנותן כפר ומתכפר לו ביאר בזה המקום שמי שהוא רשע למות לא יוקח ממנו והוזהרנו שלא נקחהו ממנו ומזה המקום יש ללמוד שאם אינו חייב מיתה בידי אדם נותן כפר ומתכפר לו כאלו תאמר אם כפתו לפני ארי או שסה בו את הכלב והוא שלא יהיה חייב גלות בעיר מקלט כי אז ג"כ הוהרנו שלא לקחת כפר לפטרו מהגלות והוא אמרו ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו וגו':
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819