רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 12 · פסוק 5

ויקרא אהרן ומרים. לכל אחת ואחר קרא בדרך הנבואה או היתה הנבואה בדרך מופת בקול מורגש ואמר להם השם יתעלה מה אתם מתפארים בנבואה כמשה אם יהיה נביאכם נביא השם הנה אתודע אליו בעת השינה במראה הנבואה או אדבר בו בחלום בזולת השתמש החושים על מנהגיהם ולזה תגיע להם הנבואה על המעט ואולם עבדי משה אינו כן כי הוא עם השתמשו בחושיו תגיע לו הנבואה כשירצה ובמה שירצה כמו שאמר עמדו ואשמעה מה וגו'. ולזה הוא נאמן וקיים בכל ביתי והנה זה הבדל אחד בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים וההבדל השני הוא שאני מדבר בו פה אל פה בזולת אמצעי שאמ' בסוף וזאת הברכה אשר ידעו יי' פני' אל פנים. ר"ל שלא היה אמצעי ביניהם ואמנם אמר זה לפי שכל הנביאים ימצא למדמה בהם רושם בהגעת הנבואה מצד היות מושגיהם דברים פרטיים אשר אין שם כח יתכן בו ציורים זולת הדמיון כמו שביארנו בב' מספר מלחמות ה' ואולם השגות משה הנבואות אשר נתיחד בהם מבין שאר הנביאים היו השגות כוללות ונימוסים כוללים כמו הענין במצות התורה ובמה שנז' במעשה בראשית ולזה לא היה שם נביא תורה זולת משה. וההבדל הג' הוא שמה שהיה רואה מהדברים הפרטיים היה מגיע לו בלשון מבואר לא בחידות וזה יורה על שלמות השגתו בנבואה ואולם שאר הנביאים היה מגיע להם בחידות וכל מה שהיתה נבואתו יותר חלושה היו החידות יותר עמוקות ויותר סתומות כי כל מה שהיתה החידה יותר עמוקה היתה הידיעה המגעת מנה בענין הנרצה יותר חסרה וכבר ביארנו זה בב' מספר מלחמו' ה' וההבדל הד' הוא מה שאמר ותמונת ה' יביט והנה ההבדל בזה הוא לפי מה שאחשוב ששאר הנביאים מפני דבקותם לחמר יקרה להם שלא ישיגו מנימוס הנמצאות וסדרם אשר אצל השם יתעלה כי אם החלק שתטה אליו מחשבתם ואולם משה היה משיג יחד מה שאפשר שיושג לאדם מזה הנימוס המושכל ובזאת ההשגה הנפלאה היה דבק בשם יתעלה ומשיג תמונתו הנפלאה באופן מה והיה זה כן לקלות התבודדות שכלו מבין שאר הכחות הנפשיות עד שכבר היה תמיד עם הש"י ולא היה יכול להפריד הדבקו ההוא כי אם בקושי נפלא כמו שביארנו בראש ספר ואלה שמות אשרי ילוד אשה שזכה לזאת המעלה הנפלאה והנה במה שזכרנו בזה המקום מזה העניין יש עומק נפלא יתבאר למי שראה דברינו בב' וה' ממ"י ולו באנו להרחיב הביאור בזה יאריך יותר מן הראוי עם שכבר יצטרך להקדמות רבות לא יכילם זה הספר: