מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון. כבר יראה מזה כי מנהגם היה להתיר הגורם כאשר ירצו לאכול וכן המנהג היום בקצת המקומות וכזה אמרו בראשון משבת בהתחלת הסעודה שהיא משיתיר חגורו וכן היה מנהגם להסיר נעליהם מרגליהם ולרחוץ אותם קודם האכילה. ולזה אמר אברהם יוקח נא מעט מים ורחצו רגליהם והמקל הוא דבר ישאהו האדם בצאתו לדרך והנה צוה אותם שיאכלו הפסח בדמות נוסעים לא יתירו חגורם ולא יסירו נעליהם מרגליהם ויהיה מקלם בידם ויאכלו אותו בחפזון ובמהירות כמנהג האנשים שרוצים ללכת בדרך להעיר אותם כי בפעם הזאת ישלחם פרעה בלי ספק ואע"פ שכבר הקשה לבו בכל המכות הקודמות ובזה האופן תהיה נוספת אמונתם בשם יתע' בראותם שכבר יתקיים מה שיעיד להם כי הכונה כולה היתה להוציאם מאמונתיהם הנפסדות ולהכניסם באמונה האמתית כי בזה האופן תשלם להם ההצלחה האנושית ויהיו ראוים לירושת הארץ כמו שקדם. והנה זה הצווי היה בפסח מצרים לבד וזה מבואר בנפשו:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 12 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819