ויאמר יי' אלהים אל הנחש. ודע כי זאת הקללה היא צודקת כנחש כי הוא ארור מכל ב"ח ההולכים בשכבר הוא לבדו נמצא הולך על גחונו ולא הוכנו לו רגלים ללכת כמו הענין בשאר ההולכים שאמר הכתוב ונחש עפר לחמו וכן תמצא שהאיבה קיימת בין הנחש ובין בני אדם עד שישוך בני אדם מזולת שיגיע לו תועלת מזה ושהאדם כשירצה לשברו ולכתתו בדר' שלא יזיק לו יכהו מראשו כי לא יועיל הכותו במקום אחר אז בזנבו כי אחר כן יחיה ויזיקהו כשיכהו הנחש ישבר ויכתת בני אדם בעקבם כי הוא הולך על גחונו ומשם יכתתם וימיתם כי כבר יתפשט האר בגופם וימותו וזה מחכמת זה המשל ואולם לפי הנמשל יאות זה המאמר גם כן כמו שיתבאר ויהיה ביאור ראש ועקב לפי הנמשל בראשונ' ובסוף וכן תרגם אנקלוס ואכלת את עשב השדה. ר"ל שהשגתו תהיה ממין השגת שאר הב"ח כי עשב השדה הוא מזון להם.
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · בראשית · פרק 3 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819