רלב"ג ביאור המלות על התורה · בראשית · פרק 37 · פסוק 3

בן זקונים. הוא כמו ילד זקונים לפי הפשט וזה שכבר היה יעקב זקן כאשר הולידו כי אז היה בן צ"א שנה אל שכאשר יפורש העניין כן הנה יסופק על זה וזה שכבר היה זקן גם כן כשנולדו הרבה משאר בניו כי היו בהם שלא היו גדול מיוסף כי אם שנה או שנתים או שלש או ארבע או חמש ואין ספק שכבר היה יעקב זקן כשהיה בן פ"ו שנה. ובכלל הנה כולם היו בני זקונים כי כבר היה יעקב יותר מע"ז שנה כשנולד ראובן ואם אמרנו שהרצון בזה שהוא היה יותר זקן כשהוליד יוסף ממה שהיה כשהוליד שאר בניו הנה זה בלתי צודק כי כבר היה יותר זקן כשנולד בנימן. ואחשוב שזה הספק יותר כשנאמר שיוסף היה ליעקב מדרגת בן זקונים שבא אחר היאוש ולזה תקשר יותר אהבת האב בו וכן היה עניין יוסף כי הוא היה ליעקב מרחל שהיתה היותר אהובה אצלו אחר היאוש. ולזה היתה נקשרת אהבתו בו. וראוי שתדע שלא יתכן לפי הפשט שיפורש זקונים מענין חכמה כטעם זקנים משער שבתו שאם היה העניין כן לא היה אומר אלא כי בן זקונים הוא ולא יאמר כי בן זקונים הוא לו וזה מבואר בנפשו כי יראה מזה המאמר שאיננו בן זקונים במוחלט אך הוא בן זקונים לו ואם היה חכם הנה יקרא חכם ו=במוחלט לא בסמיכות ליעקב וזה ממה שירה על אמתת מה שפירשנו בזה אלא שעל כל פנים כבר נמשך מיתרון אהבת יעקב לו שהשגיח בו השגחה נוספת להביאו ולהשכילו מסודות הנמצאות עד שהיה בזאת המדרגה מהחכמה והתבונה שאמר עליו פרעה אין נכון וחכם כמוך.