רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 15 · פסוק 13

וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו. ר"ל שיספר לו ז' ימים יהיה טהור בהם מזובו. ולפי שאמר לטהרתו למדנו שראוי שיהיה טהור בכל אחד מאילו השבע' ימים ולזה אם יראה קרי ביום אחד מהם אינו עולה מהמנין ולפי שמצאנו בזבה שלא תכנס בגדר הבא' הקרבנות כי אם בשלשה ימים תראה בכל אחד מהם זיבה כמו שיתבאר מאמרו ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים והנה תלה הענין בזב בראיות לא בימים והוא מבואר שלא יכנס הזב בזה הגדר כי אם בג' ראיות או בראיה שיעורה כג' ראיות או ב' ראיות שיעורן כשיעור ג' ראיות כשיהיה שעור הא' כשיעור ב' ראיות וזה יתבאר עוד ממה שאמר בסוף זאת הפרשה זאת תורה הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר או לנקבה הנה ביאר שבזב שתי תורות הא' לטמאה והוא מה שזכ' תחלה והאחרת לזב שוה דינו לדין הזבה הנקבה ואמר בו בזב את זובו ולא אמר לזב לבד כמו שאמר תחלה להורות כי זה הזב השני יהיה לו זוב אחר היותו זב והוא יהיה מתואר כשהוא זב בב' ראיות כמו שביארנו ואז יהיה טמא אלא שלא ישוה דינו לדין הנקבה שיתחייב קרבן כי אם בשלשה ראיות וראוי שנדע כי הרחיצה במים חיים וספירת ז' ימים לטהרתו נוהג בכל זב אבל הבאת הקרבנות לא תהיה כי אם בזב בעל שלשה ראיות כי בזה ג"כ ישוה דינו לדין הנקבה וזה כי מפני שהנקבה לא תרחץ במים חיים אחר ספירת הז' ימים כמו הענין בזב הנה לא ימצא בזה הדין שוה לזכר ולנקבה מהתחל' הספירה ואילך אלא בקרבנות לבד ולפי שכלל זוב הזכר והנקבה יחד ומצאנו בראיות נקבה שאם הפסיק יום שלם בין הראיות שאין הראיות מצטרפות הנה התבאר בזוב הזכר שאם הפסיק יום שלם בין הראיות שאין הראיות מצטרפות:

וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר. ר"ל אחר שעמד שבעת ימים בלא ראיית זוב והנה תהיה טבילתו במי מעין ולא במי מקוה וכבר בארנו הסבה בזה בפרש' שמיני ולפי שהטבילה לא תשל' טהרתה כי אם אחר הערב השמש הנה יטבול ביום הז' מבעוד יום כדי שיבא השמש אחר הטבילה קודם הגיעו ליום השמיני קודם שיביא קרבנות ועוד שהרי מצאנו בשאר טומאת ערב שיטבול מבעוד יום ואם לא יטהר מטמאתו אלא אחר הערב שמש כן ראוי שנשפט בזאת הטבילה: