רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 11 · פסוק 5

זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם. יתכן לפי הפשט שלרבוי הדגים שם יהיו בזול גדול ולזה אמר חנם ואמר להורות על פחיתותם שכבר נתן להם השם יתעלה מזון ערב מאד במראהו ובטעמו ובתכלית הנקיות כי היה יורד הטל תחלה ואחר ירד המן עליו.

והנה נתרעם משה על ששם השם יתעלה משא כל העם עליו ועל שאלתם ממנו שהיה בתכלית הקושי ר"ל במה ששאלו לתת להם בשר ואכלו ועל הדבר הראשון ענהו השם יתעלה שיאסוף לו שבעים איש מזקני ישראל הראויין למעלה ויעדו השם יתעלה שעל דרך המופת ישפיע הש' ית' שפע נבוא בדרך שישתתו עם משה בהנהגת העם. ועל דבר השני ענהו השם שיאמר אל העם שיהיו מוכנים למחר כי אז ימלא ה' יתע' תאות' עד שימאסו בהמה שהתאוו בו וזהו הגמול שהיה ראוי להם כי הם התאוו תאוה שלא לצורך למאסם עבודת השם יתעלה ונענשו בשימאסו במה שהתאוו בו וענה משה ואמר הנה העם הזה רב מאד ואיך תמצא להם בשר לאכל חדש ימים האם צאן ובקר ישחט להם או אם כל דגי הים יאסף להם היספיק להם והנה אמר בצאן ובקר שחיטה ובדגי הים אסיפה להורות שהבהמה תהיה השחיטה מתרת אותה ואולם הדגים הנה אסיפתם היא המתרת אותם כי תכף שיצאו מהמים ימותו ולפי שהעוף הוא כמו ממוצע בין הדגי' והבהמה הנה עניינו ממוצע בזה ביניהם ולזה למדנו רבותינו ז"ל שהעוף הוא נתר בשחיטת סימן אחד יש למספק שיספק איך לא גנה השם יתעלה משה על זה המאמר שידמה בלתי מאמין במה שייעד לו הש"י ולא מצאנו שנחשב זה לעון למשה ומצאנו שנחשב לעון לו עניין מי מריבה עם היותו לפי מה שאחשוב למטה מזה העניין ונאמר שכבר אמרו בהיתר זה הספק כי עניין מי מריבה היה בפרהסיא וזה המאמר היה בין הקב"ה ובין משה אלא שזה גם כן לא יספיק כי איך ידעו העם שחטא משה כאשר הכה במטהו על הסלע הלא יחשבו כי כן צווה מהשם יתעלה וכבר התירו זה הספק באופן אחר ואמרו שלא רצה לומר משה שלא יהיה כח בשם יתעלה לתת להם רבוי בשר הצריך לזה אבל רצה כי מפני רוע תכונתם לא יתפייסו לזה וזה אמרו ומצא להם אלא שלפי הפשט לא יקשר לפי זאת הכוונה מה שאמר תחלה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו והנראה לנו בהיתר זה הספק שיש מיעודי הנבואה הטובים אשר בכחם תנאי ואם לא נזכר ולזה מצאנו שלא כעס השם יתעלה על אברהם כשאמר במה אדע כי אירשנה כי בזאת הירושה היה תנאי כמו שביארנו והוא שיהיו רעו באופן מהשלמו' שתדבק בהם ההשגחה האלהית בזה האופן הנפלא הצריך להם בעניין ירושת הארץ לזה הרהר אברהם בזה לא נחשב לו לעון וכך מצאנו שהרהר משה במה שאמר לו השם יתעלה שיהיה עם פיו ולא נענש על זה לפי שזה הייעוד לא יחוייב שלא יהיה בו תנאי כמו שביארנו בפרשת ואלה שמות וכן אפשר שאמר בזה הייעוד שהיה שיש בו תנאי והוא שהיה הנביא מוכן אל שיעשה על ידו מופת כזה כי נראה כי כל מה שהיתה מעלת הנביא יותר בוהה אפשר שיעשו על ידו מופתים יותר גבוהים ולזה אמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגומ'. ולכל האותות והמופתים וגו'. ומזה הצד היה אפשר שהרר משה בזה המופת עם ראותו שמצד ההשגחה על ישראל לא יתכן שיעשה זה המופת כי זאת השאלה היתה מהם בסבת מרי כמו שזכרנו ועוד כי המופת יעשה לתועלת מה וזה המופת ולא היה תכליתו להועיל לישראל אבל היה העניין בהפך באופן מה ולאלו הסבות כלם היה חשבה משה שהוא רחוק שיעשה על ידו כמו זה המופת הנפלא וענהו השם יתעלה כי ידו לא תקצר מעשו' זה ואף על פי שאין המקבלים ראויים.: