אך כאשר יאכל את הצבי ואל האיל. הזהירנו שלא ינהג בזה מנהג קדש כדי שלא יחשוב שהוא שוחט קדשים בחוץ ולמד בזה שצבי ואיל אינם מורים כי אם בשחיטה וכן הוא אומר כי יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר וזה יהיה הרצון באמרו ושפך את דמו שחיטה ומזה המקום נלמד שמצות שחיטה נוהגת בבהמה חיה ועוף והכונה בה מה שיתכן שימותו בו בעלי חיים כף מחתיכת הסמנין וכבר שערו רז"ל שלא יתכן שישלם זה בבהמה וחיה כי אם בחתיכת שני סמנין או רובם אך בעוף ישלם בחתיכת סימן אחד להיות חסר החיות מהבהמה והחיה והוא כמו ממוצע בין הבהמה והדגי' שאינם צריכין שחיטה:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · דברים · פרק 12 · פסוק 22
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819