כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו. הזהיר בזה המקום מי שיש לו מלוה על חבירו שלא יכנס לביתו למשכנו ולפי שזה לא יתכן אם לא על ידי שליח בית דין כי אין כח באדם למשכן חבירו על חובו אלא אם היה זה ברצונו ואולם לא יוכל לקחת משכון ממנו בעל כרחו אבל ראוי שיקראהו לפני בית דין והם יצוו לפרעו או למשכן הלוה הנה תכלול האזהרה הזאת גם כן שליח בית דין שאף על פי שיש לו כח להכריח הלוה לפרוע המלוה או ליתן לו המשכון הנה לא רצתה התורה שיכנס בביתו של לוה לבחור אי זה משכון יקח אבל יכריח הלוה להביא לו משכון מבחוץ לפי החוב ויקחהו שליח בית דין מידו אף על פי שלא מרצונו שאם היה הענין כן הנה לא יהיה כח לבית דין להכריח הלוה לפרוע המלוה והנה הדברים קל וחומר אם כשיתן הלוה ברצונו המשכון למלוה לא רצתה התורה שיכנס המלוה ברשותו לקחת משכונו כדי שלא יבוש המלוה אם לא יתן לו היותר טוב והיותר ראוי להפרע ממנו בקלות כל שכן כשימשכן אותו שליח בית דין בעל כרחו שראוי להשמר מלהכנס בבית הלוה למשכנו כי אין לאל יד הלוה לברוח ממה שירצה אותו שליח בית דין לקחת משכון:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · דברים · פרק 24 · פסוק 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819