רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 15 · פסוק 8

וכי ירוק הזב בטהור. יכבס למדנו שרוק הזב הוא אב הטומא' ויטמא אדם לטמא בגדים שעליו וראוי שנדע שכן הדין בכל משקה הזב שהוא מתיחס לרוק כגון כוחו ונועו ומיץ האף כי כל זה דומה לרוק שהוא מתגעל ובכלל הנה הוא מותר נא בלתי מבושל וזה שהוא טמא כזוב עם היותו רחוק טבע זובו כל שכן שיהיה טמא בזבה ונדה כי הוא קרוב יותר מטבע זיבתה שהוא מותר נא בלי מבושל וראוי שנדע כי שכבת זרע הזב הוא יותר ראוי בזאת הטומא' מרוקו וכן הענין במימי רגליו לפי שאי אפשר בהם שיהיו בלא צחצוח זיבה וכן הענין בנד' וכל המרכ' אשר ירכב עליו הזב יטמא כאלו תאמר המרדעת והאוכף ומה שידמה להם והנה אין טומאת' באופן שיטמא' הנוגע בהם לטמא בגדים שעליו שהרי אמר אחר זה וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב ולא אמ' שיכבס בגדיו ואמנם יטמא המרכב האדם במשא לטמא בגדים שנאמר והנושא אותם יכבס בגדיו וזהו ההבדל שיש בין משכב ומושב למרכב ר"ל שמשכב ומושב מטמאים האדם במגע לטמא בגדים שעליו בנגעו בו ואולם המרכב יטמא האדם במגע לא לטמא בגדים שעליו וכולם מטמאים האדם במשא לטמא בגדיו ר"ל המשכב והמושב והזב זובו ורוקו ומרכבו שנאמר והנושא אותם יכבס בגדיו והנה אמר זה בלשון רבים אחרי זכרו כל אלו הטמאות להעיר שכלם מטמאים במשא בזה האופן וכבר התבאר שהמשכב והמרכב מטמאים זולתם בג' פנים אם כשיגע בהם או כשישאם או כשישאוהו:

וראוי שתדע שהמשכב יטמא איך שהיה ר"ל אע"פ שהיו שם כלים רבים נאים למשכב זה תחת זה הנה יטמאו כולם יחד שנאמר וכל המשכב וזה יהיה אע"פ שקצ' הדברים הם בלתי מקבלים טומאה כאלו תאמר שהיו המשכבות תחת אבן ושכב עליה וכן הענין במוש' ובמרכב וזה מבואר מלשון התורה בזה ולפי שהמשכב והמרכב והמושב מטמאין מפני שנשאו הזב הוא מבואר שבאי זה אופן שישאוהו יתטמאו וזה יהיה אם כשישכב בהם או כשישב עליהם או כשירכב עליהן או כשיעמד עליהן או כשישען גופו עליהם או כישתלה גופו בהם כי בכל אחד מאלו המינים ישאוהו ולפי שאמר והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יכבס בגדיו למדנו שבכל הפנים שהמושב מטמא מהזב ההוא מטמא מי שינשא עליו ר"ל יושב או רוכב או שוכב או עומד או נשען או נתלה ואפי' היה המושב המתטמא תחת האבן כי הוא מתטמא מהזב בזה האופן כמו שקדם ולפי שהמושב והמרכב והמשכב המטמאים מן הזב הם מטמאים זולתם באלו הג' פנים ר"ל שהם מטמאין אם כשיגע בהם או כשישאם או כשישאוהו הוא מבואר שהזב יותר ראוי שיטמא בכל אלו הפנים וכבר בארה התורה במה שקדם שהזב מטמא במגע ובמשא ולא בארה עדין אם הזב מטמא מה שישאוהו אבל בארה זה במה שאמרה וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים וכבס בגדיו וזה שאי אפשר שהרצון בזה לבאר שהוא מטמא במגע לטמא בגדים שכבר באר זה במה שקדם במה שאמר והנוגע בשר הזב וגו'. ולזה יהיה הרצון באמרו וכל אשר יגע בו הזב שישאוהו שזאת החלוקה נשארה התורה לבאר מענין הזב והנה הוציאו בלשון נגיעה לבאר שכמו שלא יטמא במגע אלא בנגלה בגופו כן לא יטמא מה שישאהו אם לא נשאהו בנגלה מגופו ולזה זכר בזה המקום ידיו שהם בנגלה מגופו לבאר שלא יטמא חוב מנשיאותו הדברים כי אם בנגלה מגופו והוא מבואר שכבר תתכן לשון נגיעה בשיאה כי כל נשיאה בנגיעה אם באמצעי אם בזולת אמצעי והנה הרצון באמרו וידיו לא שטף במים שלא רחץ בשרו ואמנם אמר זה בלשון נקיה כי הטבילה לא תהיה לידיו לבד אבל לכלל גופו וזכר ידיו כי בהם תהיה הנגיעה הנהוגה לשאת הדברים ועוד שכבר זכר ידיו לבאר שרחיצת בשרו האמורה בזב ובדומה לו לא תחוייב שתהיה אלא שעל כל פנים ראוי שיהיה כל בשר ראוי לביאת המים שלא יהיה שם דבר חוצץ וראוי שתדע שכל מקום שנאמר ורחץ במים לא יחוייב שיהיו חיים כמו מי מעין אבל יספיק שיהיו מי מקוה אלא אם בארה התורה שתהיה הטבילה במים חיים כמו שזכרה זה בזב ובהזאה מצורע במי חטאת ולפי שהרחיצה יחוייב שתהיה לכל חלקי האדם יחד כי אי אפשר שיטהר לחצאין ר"ל כי כשהיה קצתתו טמא הנה כלו טמא ולזה כאשר חלק ממנו בטומאה יטמא כלו הנה יחויב שיהי' המקוה מן המים מה שיתכן שיטבול האדם בהם יחד ושערו חכמים שזה ישלם מ' סאה: