רלב"ג ביאור המלות על התורה · בראשית · פרק 1 · פסוק 29

ואמרו ויאמ' אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב וגומ' היא בריאה ונתינת טבע לא מצוה והעד הנאמן אמרו בסוף העניין ויהי כן ואופן הבריאה הזאת הוא שנתן בכח האד' שיהיו הצמחים מזון לו עם היותם רחוקים מאד מטבעו וכן נתן זה הכח לשאר הב"ח ומזה המקום יוסר זה הספק אשר יסופק בזה המאמר וזה שהו' מבואר מצד העיון ומצד התור' שהרצון האלהי לא ישתנ' וכבר יחשב שיחוייב מזה המאמר שישתנה רצון השם במה שיצוהו מהמצות וזה שכבר יחשב שהשם יתברך מנע בזה המאמר אכילת בשר לאדם ואחר כך התירו לנה אמרו כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה וזהו שקר עצום ראוי שיברח ממנו כל בעל דעת וכבר אמרו זה בדרש קצת רז"ל אלא באלו העניניי' ובכיוצא בהם לא נביט למאמ' אומר כמו שהורנו הרב המורה אבל נמשך אל מה שיאות על שרשי התורה והעיון. והו' מבואר שאין ההאמנה בכל מה שאמרוהו רז"ל מחוייבת לנו כי כבר ימצאו בהם דברים סותרי' קצתם קצת ולזה לא נרחיק היות בהן דברי' בלתי צודקים בכמו אלו הדברים וכבר יחשב שעם כל זה יתחייב לנו שישתנה הרצון האלהי במה שיצוהו מהמצו' שכב' התיר לבני נח אכילת כל הב"ח אמ' כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה ואח"כ אסר קצת' בתורה ונאמר שאם היה בא האיסור לבני נח בכללם היה זה בי ספק שנוי בחק הרצון האלהי אבל למה שלא נאסר זה אלא לקצתם והם בני ישראל הנה אין שנוי כי אמנ' רצה השי"ב ישראל שיהיו יותר קדושים מכל האומות כמו שאמור בזה העניין בפרשת ביום השמיני והתקדשתם והייתם קדושי' כי קדוש אני ולזה מנע מהם קצת מה שהתיר לבני נח וכזה תמצא שאסר לבני אהרן קצת דברים הם מותרי' לנו לרצותו בהם שיהיו יות' קדושים' משאר בני ישראל ואסר לכהן גדול קצת דברים הותרו לבני אהרן לרצותו שיהיה יותר קדוש מהם כמו שנ' בתורה וזה אמ' הנביא יי' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. ר"ל כי ברצותו בצדק ישראל הגדיל להם התור' והאדירה במה שהרבה להם מהמצות ובכאן הותר זה הספק.