רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 16 · פסוק 28

בזאת תדעון כי השם שלחני וגו'. נתן להם משה אות אשר יכירו בו כי זה פעל אלהי והוא שאלו לא ימותו כמות כל האנשים אך שהשם יתעלה יברא בריאה בעבורן תתחדש ממנה פתיחת הארץ את פיה ותבלע אותם ואת כל אשר להם באופן שירדו חיים בעומק הארץ והוא שקרא שאול והנה היתה זאת הבריאה בהשם יתעלה אז על דרך מופת בבטן הארץ אשר תחתיהם מה שנה חדש ממנו בקיעת הארץ והנה היה ענין זה המופת שמה שיעשה על דרך הטבע בזמן ארוך אורך נפלא עשה השם יתעלה על דרך המופת בזמן רגע וכן דרך שאר המופתים הנעשים על ידי נביא כמו שביארנו בששי מספר מ"י וכן אמרו זה רז"ל אם נברא פה לגהנם מוטב ואם לא יברא יי' ובסוף הענין אמרו שהמופת היה לקרובי פתחא אול יספק מספק ויאמ' כי עדיין היה אפשר שיהרהרו שמא היה משה יודע על דרך הנבואה כי המקום ההוא שהיה בו הגיע עתו להבקע שם הארץ ולא יהיה מזה אם כן מופת על שזה הענש הגיע להם מפני מרדם אלא שהיתר זה הספק הוא ממה שיקל וזה כי לא יתכן שיאמר שזה היה במקרה ויסכים זה למקום שהיו בו אלו האנשים לבד כי מה שבמקרה בזה האופן הוא מעטי אבל שיסכי' לרבוי מה ויבחרם מבין השאר הנה זה בלתי אפשר שיוחס אל המקרה עם שכבר נגלה להם שימותו האנשים החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת וזה ממה שיורה שכל זה היה להם על צד העונש מהש"י כי החוטאים לבד מתו לא זולתם והיותר נפלא מכל זה שבמקום בעינו שנבקע הארץ עשה השם יתע' שהשאיר ממנה המקום שהיו בני קרח כי הם לא מתו כמו שיבא בפרשת פינחס והנה היה זה כן מפני שלא היו נמשכים עצת אביהם והנה אמרו רבותינו ז"ל שמקום נתבצר להם בגהנם והנה מה שאמר ואת כל האדם אשר לקרח. רוצה לומר בני ביתו הנמשכים לעצתו: