רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 27 · פסוק 20

כתית. הרצון בו לפי הוראת הגדר שיהיו כותשין הזתים ויתנום בסל והשמן יורד מאליו בלי טעינת כלל הוא כשר למאור והוא השמן היותר נבחר למאור וראוי שתדע כי למאור נדקדק בשמן זית שיהיה כתית אבל לא נדקדק בזה בזמן המנחות שנאמר כתית למאור ביאר בזה כי למאור לבדו הוא שנקפיד בזה. ומזה המקום יתבאר כי מה שאמרה תורה בשמן המנחות שיהיה כתית אינו לעכב אבל למצוה מן המובחר:

להעלות נר תמיד. למדנו מזה שצריך שידליק הפתילה באופן שיכול לעלו' הנר תמיד שתהא השלהבת עולה מאליה ויחוייב מזה שצריך ג"כ שישימו בנרות המנורה מהשמן בדרך שיתכן שיעלה הנר מהדלקה להדלקה שהיא בערב ובבקר כמו שהתבאר בסוף הפרשה ומה שאמר בכאן יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר אין הרצון בו שלא ידליק המנורה אלא בערב ולא תעלה נר ביום אבל הרצון בו שישימו בנרות המנורה מהשמן בשעור שיספיק מערב עד בקר והנה אמרה התורה מערב עד בקר ולא אמרה מבקר עד ערב לפי שימינו הם מתחילי' מהערב כמו שזכרנו במה שקדם. ולזה אין מחנכין המנורה אלא בערב כי הלילה קודמת ליום בימים התוריים ועוד כי מה שהולך במדרגת החסרון במה שתעיר עליו המנורה קודם בזמן למה שהולך במדרגת השלמות מצד מה שתאיר לצד קדש הקדשי' וזה מבואר מדברינו בפרש' הקודמת ולזאת הסבה היתה נקראת ההדלק' אשר בבקר ההטבה כי היא כאלו היא מתדלקת הערב אלא שעניינה הולך במדרגו' השלמות ממנה והנה רצתה התורה שתהיה הדלקת היום האחד נעשית בשני פעמים כמו שהיו י"ב תחלות אשר על השלחן בשתי מערכו' כמו שביארנו הסבה בזה במה שקדם והנה המצוה הזאת היא להעלות הנר בין הערבים ולהטיב הנרות בבקר ולפי שהנר האמצעי הוא שרש לשאר הנרות כמו שביארנו במה שקדם הנה אם ככה הנר האמצעי לא נדליק אותו משאר הנרות ואולם אם כבה אחת משא הנרות מדליקי' אותו מחברו כשנמשוך הפתיל עד הנר שככה כי הם יקחו אורם קצתם מקצת כמו שביארנו במה שקדם: