רלב"ג ביאור המלות על התורה · דברים · פרק 24 · פסוק 16

לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות. בארו רבותינו זה המאמר בעדות הקרובים כדי להשמר מההכפל. שהרי אמר אחר זה איש בחטאו יומתו והנראה מפשט הכתוב שהוא בא להזהיר הדיינים שלא ישפטו למות האבות בעבור חטא הבנים ולא הבנים בעבור חטא אביהם אבל איש בחטאו לבד ואולם דבר עדות הקרובים יתבאר ממה שנזכר ברוצח מענין גואל הדם שמצד רתיחתו ירצה עכ"פ להמית הרוצח אף על פי שאין לו חטא מות ולזה הוא כמו בעל דבר וכמו שבעבור אהבת קרוביו והיותו עצמו ובשר שלו יפותה להמית מי שאין לו חטא כן יפותה להעיד לו עדות אף על פי שאינו אמת ולפי שהגואל לא יעבור שני בשני כמו שבארה התורה בפרשת בהר סיני. או דודו או בן דודו יגאלנו. והנה בן דודו שני בשני הנה אינו נפסל מהקרובים לעדות כי אם שני בשני ועוד שכמו שפסלה התורה הרשע והחמסן לעדות לפי שאנחנו רואים אותם נוטים מדרכי התורה ולזה נחשוד אותם שאולי לסבת ממון או אהבה לא יחוש להעיר שקר כל שכן שנחשוד הקרובים כי כמעט שטבע הקורבה ימשכם לעזור לקרובים להשים מבקשו כי טבע האד' הוא להיות בלתי מתעלם מבשרו והנה תעמוד על זה בחוש מהריב המתחדש בין אנשים אפילו בממון שתמצא הקרובים נקשרים לאגודה אחת לעזור לקרובים אם במשפט אם בכח והנה כמו שהדיינין ראוי שיהיו בלתי נוטים בטבעם לאהבת החלק האחד יותר מהאחר כמו שביארנו בפרשת יתרו כן ראוי שימשך ענין בעדים כי על פיהם יצא מה שיצא מהמשפט כי אם אין עדים אין דיינין והנה הוצרכה התורה לצוות שלא יומתו אבות על בנים לפי שכבר זכרה כי השם יתעלה פוקד עון אבות על בנים ואולי יחשבו הדיינין לעשות דבר ראוי אם ילכו בדרכי השם יתעלה וכן שכן שבארה התורה בעיר הנידחת שימותו בה בנים על אבות ולזה הזהירה התורה מזה בזה המקום וכאלו אמר שאף על פי שזכר בכאן שאם יקרא העני אל יי' יהיה בשוכר עונש מהשם יתעלה הנה אין ראוי לשפטים שילמדו מזה ויענשו הכובש שכר שכיר שלא לפרוע בזמנו כמו שהשם יתעלה עונש אותו: