רלב"ג ביאור המלות על התורה · דברים · פרק 19 · פסוק 5

ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים וגומ'. למדנו מזה שאם היה העניין ביותר מהשגגה הזאת או פחות אינו גולה משל מה שהוא ביותר שהיה סותר את כותלו ברשות הרבים ונפלה אבן על אדם ומת בבלי דעת והנה זה הוא כמו פושע ואינו גולה משל מה שהיא בפחות שסתר את כותלו בלילה במקום שאין דרך אדם לבוא שם כי זה כמו אנוס או שיהיה כמו בוקע עצים במקום שאין אדם רגיל לבוא שם:

ונשל הברזל מן העץ והכה את רעהו ומת. ולא ידע שישנו שם או שיהיה בוקע עצים ונשבר קצת הברזל מן הגרזל והמית כי אין זה מצוי כמו הסרת הברזל מן העץ וכן אם נשל הברזל מן העץ והכה באבן והפילה על ראש אדם ומת אינו גולה כי הוא כח כחו והתורה לא חייבה גלות אלא כשהיה כחו ולמדנו מאמרו ביער שאם היה הרוצח בוקע עצים ברשותו ונשל הברזל מן העץ ומת ברשות המזיק שאין הרוצח גולה כי אינו ביער שיש רשות לנרצח לבא שם. ולמדנו מאמרו ומצא את רעהו ומת שאם המציא רעהו עצמו כשנשל הברזל מן העץ בדרך שהכהו או כשהשליך האבן הרוצח באבן בלא ראות אינו גולה שנאמר ומצא את רעהו לא שימציא הוא את עצמו ואמר בפרשת ואלה מסעי ויפול עליו ולא שיפילה הנרצח על עצמו ולמדנו מזה גם כן שראוי שיהיה זה בדרך מציאה או בדרך נפילה ולזה אם נפלה האבן בעת ההוא מכון להעלותה כאלו תאמר שהיה מושך אותה בחבל להעלותה ונפסק החבל ונפלה הנה אין זאת נפילה או שנשל הברזל מן העץ בעת שהוא מגביה אותו לאחוריו כמנהג הכורת העץ אין זו דרך מציאה ועוד שהתורה אמרה ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ בעת שהוא מניע הגזרן לכרות לא כעת שהוא מניעה להגביה ולזה יהיה כאלו פטור מלגלות וכן אם בא הרוצח ברשות להכות הנרצח והרגו בשגגה בעת עשותו המצוה אינו גולה כמו האב המיסר את בנו והרב תלמידו והנה למדנו זה מאמרו לחטוב עצים שהוא דבר הרשות וראוי שתדע שאם לא מת הנרצח תכף באופן שיהיה שם דרך לומר שלא מת מחמת המכה אינו גולה שם שנאמר ומצא את רעהו ומת שימות מהמכה לא מפני דבר אחר: