רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 5 · פסוק 17

ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות השם אשר לא תעשינה. כבר ביארנו במה שקדם שאלו המצות הם מצות לא תעשה שיש בהם עשה שחייבין על זדונו כרת והנה במצות ההם בעינם ידבר בזה המקום לפי שכבר ביאר דינם כאשר נודעה החטאת ועתה יבאר דינם כשלא נודעה החטאת שנאמר ולא ידע ואשם ולפי שלא ביאור הכתוב בזה דין בית דין שטעו בהוראה ועשו הקהל על פיהם ודין כהן משיח שהורה בטעות ועשה על פי הוראתו הנה לא ינהג דין אשם תלוי בהם אם לא נודעה להם החטאת אבל הנשיא יתחייב באשם תלוי כמו ההדיוט לפי שלא חלקה התורה בזה בין הנשיא וההדיוט ר"ל בשגגה המעשה. ואולם בשגגת ההוראה לא זכרה דבר בזה ולזה לא ינהג זה הדין בשגגת הוראה וענין זה הקרבן הוא שנזכר שעבר בשגגה על ספק עבירה מהעברות הנזכרת ולפי שבנושא ההוא בעינו שזכר כשנודעה החטאת ידבר בזה המקום והיה האסור קבוע במה שנפל לו בו הספק והמשל שיהיו לניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהם בשגגה ואחר זה זכר שחת מהם חלב ונסתפק לו אי זה מהם אכל ואולם אם לא היתה שם כי אם חתיכה אחת ואכלה ואחר כך זכר שהוא ספק חלב ספק שומן הנה לא ינהג בזה דין אשר תלוי לפי שלא היתה שם בודאי אחת מכל מצות השם אשר לא תעשנה בערכך לאשם קצרה התורה בזה להשענה על הערך הנזכר באשם הוא כסף שקלים על שגגתו ששגג ולא ידע יתבא' מזה שהוא חייב על כל שגגה ושגגה שנזכ' שעבר על ספר עבירה מאלו העבירות אשר הוא אשום אשם לה. ר"ל שזה האשם הוא על אשר אשם להש"י בשלא נשמר במה שיעשה אותו שלא יהיה בו עבירה או ספק עבירה בכמו אלו העבירות הגדולות: