רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 32 · פסוק 11

למה יי' יחרה אפך בעמך. אשר השתדלת בהוצאתם ממצרים בזה האופן הנפלא כי זה יורה לאנשים שלחוזק אהבתך אותם עשית זה ועתה במעט מהזמן אחר זה תקצוף עליהם ותכלם הלא זה יביא האנשים לחשב חסרון מה בחק השם יתע' אם סכלות אם עול אם השתנות ותהיה אתה בעצמך סבה אל שתרחיק האנשים מהאמנה בך וזה בלתי ראוי בשם יתעלה כי הוא שם ביצירה באדם כל הכלים שאפשר שישבוהו אל השלמות האנושי והוא השגת השם יתעלה לפי מה שאפשר למה תהיה סבה אל שיחזיקו המצרים בטעותם שאמרו שאתה הוא האלוה העושה הרעות כי הם כשיראו שתכלה אותם במדבר יאמרו ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה כי כבר היה אמר בפרע לישר' ראו כי רעה נגד פניכם ותהיה אתה סבה אל שיחזיקו האנשים בטעותם יבצר מהם השלמו' אשר נבראו בעבורו זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך שהיו דבקים בך ולדבקותם בך יעדת שיהיו זרעם מושגחים באופן שירבו רבוי נפלא וינחלו הארץ הנבחרת כדי שיגיעו אל השלמות ואם יעתקו מהרבוי אשר הגיעו אליו בזמן ארוך אל המיעוט הנפלא עד שלא ישאר מזרעם כי אם בית אחד איך יתכן שתשלם להם מה שיעדת הלא כשישובו לרבות יתכן שתכעוס עליהם על דבר אחר ותשוב לכלותם ונכלל אם הם ראוי' לכליה מצד עצמם ראוי שתחמול עליהם מצד דבקות השגחתך על האבות הנבחרים והנה זאת התפלה היתה סבה אל שניחם השם על הרעה אשר דבר לעשות לעמו ולא הסכים לכלותם מפני שהיה הענין קשה בעיני משה והוא מבואר כי משה לא בקש בכל דבריו אלה אלא שלא יכלם ולזה נשאר קצף על ישראל להביא עליהם רע באופן אחר ומפני זה הוכרח משה לשוב להתפלל אל השם יתעלה שישא חטאתם כמו שנזכר אחר זה ואחר שהשיג משה מהש' יתע' שלא יכלם פנה וירד מן ההר כמו שצוהו הש' יתע' והשתדל לתקן את אשר עותו בכל הפנים שאפשר כדי שיוכל אחר זה להשיג מהשם ית' שישא חטאתם כי לא יתכן שישא חטאתם בעוד שהם מחזיקים בו: