רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 23 · פסוק 5

כי תראה חמור שונאך רובץ. ר"ל ישראל בעל עברות שראוי לשנאתו ועם כל זה צותה התורה שאם ראית אותו רובץ תחת משאו והדלת מעזוב לו העלם הראוי שיעלימו בעניניו להניחם אובדים בעבור רוע מעשיו עזוב תעזוב עמו זה העניין עזרהו לפרק המשא מעל החמור באופן שלא ישאר רובץ ואפשר שיהיה הרצון בעזיבה עזיב' המשוא ר"ל שיוריד המשוא מעל החמור באופן שיוכל החמור לקום. והוא מבואר שאם היה שם בעל הבהמה הנה הוא קודם לכל אדם לתקן ענייניו כי לא צותה התור' זה אלא שלא נמנע מפני השנאה מלעזור לו כדי של ישאר חמורו רובץ שם ואם לא רצה בעל הבהמה לפרק אותה הנה לא יתחייב מוצאה לפרוק אותה וזה מעניינו מבוא' כי לחמלה עליו היה זה הצויי והוא ירצה באבדת הבהמה וכן הוא מבואר שאם לא היה מדרך מוצאו שיפרק הבהמה אם היתה שלו כמו שהיה זקן ואינו לפי כבודו או כהן והו' בבית הקברו' הנה הוא פטור מלפרוק כי לא החמירה התורה יותר על ממון חברו מממונו אבל הכונה בזה שיאהב ממון חברו במדרגת אהבתו ממונו והנה פירושו למדנו מעניין הנלוה שאמ' בו כי תפגע מכאן אמרו שזאת הראיה היא ראיה שהיא בפגיעה ושערו חכמים שהוא אחת משבעה ומחצה במיל שהוא אלפים אמה ואם היה רחוק ממנו יותר מזה השעור אינו מצוה ללכת אצלו ולפרוק בהמתו והוא מבואר שאם ראה שונאו שהוא רובץ תחת משאו שהוא מחוייב לפרק המשא מעליו והדברים ק"ו לא תטה משפט אביונך בריבו פירשו בו שהוא אזהרה לדיין שלא יטה משפט מי שהוא אביון מהשלמיות הטובות' והוא האיש החוטא שהוא אביון מן המצות שלא יאמר אדם כיון שזה הוא חוטא אין ראוי לעיין בדינו ולענוש שכנגדו אבל צותה התורה לדון לו דין אמת היה צדיק או רשע ולזאת הסבה הפסיקה התורה בעניין מצות הדיינין במצות השבת אבדה לחוטא ובמצות פריקת משאת בהמה החוטא מדבר שקר תרחק והאזהרה לדיין שיתרחק משמוע דבר שקר על האופן שהתבאר במה שאמר לא תשא שמע שוא ואפשר שאמר זה שאע"פ שיעידו עדים כנגד החוטא והדיין היה יודע שעדותם שקר והנה אין לדיין לומר כיון שהוא חוטא והעידו העדים כנגדו הנה אדון משפט אמת לפי מאמ' העדים ואענישנו אבל ראוי שיתרחק מז ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע ראוי שתדע כי נקי הו מי שהו' נקי בעצמותו וצוה שלא להרגו אע"פ שנגמר דינו להריגה ומזה המקום נתבאר שאם מצאו לו זכות אפי' אחר שנגמר דינו מחזירין אותו כדי שלא יהרגו נקי ושכל מי שירצה להגיד לו זכו' מחזירין הדיינין לשמעו וצדיק הוא מי שהצדיקוהו ויצא צדיק בדין והנה אם ראו אחר זה חובה אין מחזירין דינן כי כל משפטי הדיינים מיי' כמו שאמר שלמת פלגי מים לב מלך ביד יי' אל כל אשר יחפוץ יטנו והנה לא הסכים השם ית' שיזכוהו הדיינים אם לא היה צדיק ולזה אמר כי לא אצדיק רשע ר"ל שלא אסכים שיצא צדיק בדין אם היה רשע. וראוי שתדע שהדין שאמרנו שאין מחזירין אותו לחובה הוא כשהיה ראוי שיקרא דין וזה אמנם יהיה כשלא טעו הדיינין בדבר שפשטי התורה מורים הפך דינם אבל אם טעו כו זה הטעות לא נכנס דינם בגדר הדין כלל ומחזירי' אותו אפי' לחובה: