רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 23 · פסוק 4

אלה מועדי יי' אשר תקראו אותם במועדם. למדנו מזה שמה שנקרא מהם הוא קיים איך שיהיה. ר"ל מה שיקראו ב"ד הגדול כי הדבר מסור להם ואף על פי שטעו בקריאתם אין לנו אשם בזה וכבר בארנו בפרשת בא אל פרעה איך תהיה זאת הקריאה ושהיא באמצעות הראייה. ולזה אפשר שיקרא בזה הטעו' שלא יראה הירח בזמנו אם בסבת אידים או בסבת הרים מונעים מראיית הירח ולפי שכבר אמר אשר תקראו אותם במועדם והקריאה הזאת היא באמצעות הראיי' למדנו שהרואין הירח יותר להם ללכת לב"ד להעיד שכבר ראוהו אפילו בשבת כדי שיקדשו החדש בזמנו כי התורה צותה שיקדשו בזמנם ולפי שזה הענין יהיה בקבלת עדות ובדרישה ובחקירה אם דבריהם אמיתיים לפי מה שאפשר אם מצד הסכמת העדים קצתם לקצת אם מצד הסכמת מה שיראה מחכמת הכוכבים למה שהעידו וכמו אלו הפעולות לא יורגש העשותם כי אם ביום הנה לא תהיה זאת הקריאה כי אם ביום קודם עבור יום החדש כי לא יתכן שיקדשוהו אחרי עברו וזה מבואר בנפשו ולזאת הסבה ארז"ל שאף על פי שראוהו ב"ד וכל ישראל בליל שלשים ולא הספיקו לומר מקודש ביום השלשים עד שחשכה הרי החדש ההוא מעובר לפי שאין מקדשין את החדש אחר עבור יומו ותימה על הר"ם ז"ל שכתב מה שהוא סותר זה הדעת מפני מה שאמרו בראשון מראש השנה מאיימין את העדים על החדש שנראה בזמנו וכו'. וכבר יתבאר שיפורש המאמר ההוא באופן בלתי סותר למאמר הראשון והוא גם כן פסק זה המאמר הראשון ולזה היו דברי' סותרים קצת מקצת או יהיה זה טעות נפל בספרים והנה בקדוש החדש תלוי קדוש המועדי' ולזה יהיה הקדוש הרמוז בזה הפסוק קדוש החדש לא קדוש המועדים כי אחר שנקבע החדש כבר יודע מעצמו המועד אשר באותו כאלו תאמר שהוא יום העשירי או יום חמשה עשר לחדש ההוא בחדש הראשון הוא ניסן כמו שביארנו במה שקדם בפרשת בא אל פרעה: