ליל שמורי' הוא ליי'. הוא מענין זכירה אלא שהיא זכירה תמידית כמו שביארנו ור"ל שהלילה הזה זכר השם יתע' ושמר אותה להוציא צבאותיו מארץ מצרים. כי כן הגביל השם יתעלה בתחלת ענין שהוא סבב שלא ירצה פרעה לשלח את העם עד הלילה הזאת שהיה בה מכת בכורים והוא ליל חמשה עשר בניסן:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 12 · פסוק 42
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
הוא הלילה הזה ליי' שמורים לכל בני ישראל לדורותם. הוא מענין זכירה גם כן והרצון בו שכבר יחויבו ישראל לדורותם לזכור מה שעשה להם השם יתעלה מהנפלאות בלילה הזה וזה אמנם יהיה נשלם כשיזכרו זה בפה כמו שבאה המצוה בזה במה שאחר זה שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים והנה נתבאר בזה המקום שזאת הזכירה תהיה בליל ט"ו כי הזכירה אשר בפה ראוי שתהיה בעת שנצטוינו לזכור זה בלב כי היא מביאה אליה. והנה אין ספק כי זאת הזכירה היא בפה כאמרו והגדת לבנך ביום ההוא לאמר כי הכונה כלה היא לפרסם עניין הנפלאות אשר עשה השם יתע' וזה הפרסום ישלם בזכירה אשר תהיה בפה לא בזכירה אשר תהיה בלב. והנה תמצא זכירה בענין הגדה וספור כי אז זכרתני אתך. ולא זכר שר המשקי' את יוסף. וכן זכור את יום השבת או שמור את יום השבת. הם מעניין זכירה בפה כמו שנבאר שם בג"ה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819