זאת התורה לעולה וגו'. אמר ולמלואים לפי שמעשה המלואים והשלמים הם שנים והם דומים בענייניהם למעשה התודה אלא שלא היה במלואים לחם חמץ כמו שנזכר בפרשת ואתה תצוה ובזאת הפרשה הבאה ביום צוותו את בני ישראל להקריב קרבניהם להשם למדנו מזה שכל הקרבנו' ראוי שיהיו לשם הקב"ה ולמדנו מזה עוד שאחת מהכונות בקרבנות היתה שלא יקריבו קרבן לע"ז ולזה צוה אותם שיקריבו קרבניהם להשם למען לא יזבחו לע"ז ולזה אמר בפרשת אחרי מות ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 7 · פסוק 37
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819