רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 7 · פסוק 10

ויקרבו הנשיאים את חנוכת המזבח וגו'. הנה יבאר מזה שכבר נמשח בכל אחד מימי המלואים וביום השמיני כמו שאמרו ז"ל או ירצה ביום המשח אותו ביום שנשלם עניין משיחתו בצד שיתכן שיקריבו בו קרבנו לכפר על ישר' כמו שקד' כי בימי המלואים לא כפר משה רק על אהרן ובניו והנה הקריבו הנשיאים קרבנם אצל המזבח בדרך שוה ר"ל שהסכימו כלם בכל אחד מהמינים שהביאו כאשר הביא זה הביא זה וכן הענין בעגלות והבקר כי כן היה ראוי בדרך שלא יהיה התפאר האחד על חברו ועל פי הגבורה הסכים משה שיקריבו קרבנם כל אחד ביומו והנה הביאו אלה הקרבנות בסדור כדרך שהיו נוסעים ולזה היתה ההתחלה משבט יהודה ואחריו הקריבו שני הנשיאים אשר בדגלו לסדרן וכן בזה הדרך היה סדר אלו ההקרבות. והנה האריך בזכירת זה הקרבן בכל נשיא ונשיא להורות שכלם היו שוים בזה לא היה יתרון לאחד על חבירו שכל אחד מהן התעורר מעצמו לזאת הנדבה והנה היה זה העניין חדוש שהתנדבו קטרת ואין היחיד מתנדב קטרת ושיהיה זה הקרבן דוחה את השבת ואין קרבן יחיד דוחה את השבת כ"ש כשהיה נדבה שאין נדבה דוחה את השבת אלא שכבר היה זה על פי הגבורה והנה החטאת לא נצטרך לכפר עליהם לפי שכבר כפר אהרן בעדו ובעד ביתו ובעד העם כמו שנזכר בפרשת שמיני ולזה אמרו רז"ל שהיה בא לכפר על קבר התהום כי השעירים מצאנו בהם שהן באי' לכפר על הטמאות ועל מדרגותיהם כמו שביארנו במה שקדם ונמשך מן ההארכה בזה הספור תועלת כבר זכרנוהו במה שקדם: