רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 18 · פסוק 21

ומזרעך לא תתן להעביר למולך ולא תחלל את שם אלהיך. כבר התבאר לפי הוראת הגדר כי מולך היתה ע"ז עובדים בה האש והאב נותן מקצת זרעו לכומרי ע"ז ההוא וברשותם יעבירהו ברגליו תוך האש וידמו שבעבודה הזאת כרת ברית עם ע"ז ההיא בתתו מזרעו לה ולזה ידמה שלא היו מעבירים שם כי אם קצת זרע ואחשוב שתהיה הכונה בזאת לעובד מאדים כי הוא אשר ישלוט על הויות האש השורף כמו שנזכר במשפטי הככבים ויתבאר מאד מן החוש ולפי שהוא יורה על המשגל המגונה כשיכונו אל כונה זו זכר בזה המקום כי הוא יזכור אחר זה משכב הזכור והבהמה אשר בתכלית הגנות והנה אפשר שזאת הע"ז היתה מחקות המצריים או הכנענים שזכר ולזה זכרה בזה המקום והוא אפשר עוד שתהיה הכונה בזאת הע"ז שאין שם סבה צוריית אבל הפעולות שנראה לנמצא נמצא הם מצד החום אשר לו עד שתהיה ההזנה מצד החום מזולת נפש כמו שחשבו קצת הקודמים ולזה חשבו שיהיה אלוה מי שהוא התחלת החום אשר בנמצא נמצא ומה שהוא בזה התאר הוא היותר אמתי בחום ולזה היו עובדים אותו והוא מבואר שבעלי זאת האמונה לא יאמינו במציאות הנפש כ"ש שלא יאמינו בהשארותה ולזה לא יגדרו עצמם בכמו אלו הגדרים התוריים אבל ישתדלו בהשגת ההנאות לבד כי אין שם תכלית אחרת לפי זה הדעת ואפשר עוד שזכרו בזה המקום להורות על חוזק גנות אלו העריות שיזכיר עד שהוא מתיחס בגנותו לגנות ע"ז וזה כי כאשר ישכב את זכר שהו' משכב בלתי עושה פרי יורה שהוא לא יתן לא לבו להשיג מה שהיה מן החסד והחנינה במה שנתן השם יתעלה מן הכח בזה הזרע ולזה לא ישתמש בתועלת הנפלא המיוחס לו וכן העניין כמי שיתן שכבתו בבהמה והוא מבואר שמי שמנהגו זה המנהג ר"ל שלא יחקור מה שהיה מן החכמה והסדר והיושר באלו הנמצאות השפלות לא תשלם לו השגה שתהיה בכאן סבה פועלת וצוריית ויבא מפני זה לכמו אלו הדעות הנפסדות עם שהנטיה החזקה להנאות זה החוש בזה האופן תמנעהו מההשתדלות בהשגת שום מושכל ויפול מפני זה ביותר פחות מהדעו' הנפסדות באלו ביארה התורה שלא נקל באלו האזהרות כי המרותנו בהם אפשר שיבא לזאת העברה הנפלאה: