רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 6 · פסוק 11

כל אשר יגע בהם יקדש. למדנו שאין זה אלא מפני מה שנבלע מהם בדבר הנוגע בהם ולפי שהוא קדש הנה יהיה בקדושה ההיא הדבר שנבלע בו דבר ממנו והנה למדנו זה ממה שאמר בחטאת מזה הענין כמו שיתבאר במה שיבא זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו ממנו ליי' ביום המשח אותו למדנו שבזה הקרבן ישוה בהן כהן המשיח לכהן הדיוט ולפי שאמר אחר זה והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה חק עולם למדנו שאין זה נוהג אלא בכהן משיח שאם היה נוהג בכל כהן לא היה צריך לזכור זה וזה הפך מה שנזכר קדם זה ולזה יתבאר שהיותר תמידיי הוא מיוחד בכהן משיח ואולם בעת החנוך ישוו בזה כהן משוח לכהן הדיוט ולזה זכר ביום המשח אותו שמורה על חנוך הכהן הגדול והכהן ההדיוט ואף על פי שאינו נמשח הנה עת התחנכו דומה ליום המשח של כהן גדול וראוי שתדע כי לא יתכן שיאמר ביום המשח אותו בעבור כהן גדול כי אין זה הקרבן מיוחד בו ביום המשיחה לבד אבל הוא תמידיי ויתבאר עוד שתמידות זאת המנחה אינו נוהג כי אם בכהן גדול כי לא מצאנו דבר מהענינים התמידיים בבקר ובערב במקדש שהיה נכפל וזה מבואר מאד במנורה ובהקטרת הסמים ובתמידים ולזה יחוייב שיהיה זה נוהג מנהגם רוצה לומר שלא יעשה ממנו כי אם אחר לא הרבה כמו שהיה מחוייב אם יעשה אותו כהן גדול ומזה המקום יתבאר שאין מתנאי זאת המנחה התמידיית שיהיה המקריב אוו כהן משוח אבל תנהג בכל כהן גדול ואמנם זכרה תורה משוח לפי שמדרך כהן גדול שיהיה נמשח בשמן המשחה עשירית האיפה סלת מנחה תמיד מפני שזכר סלת שיורה על הקמח היותר יפה הנה הוא מבואר שזה יהיה מן החטים וכן הענין בשאר המקומות אשר זכרה התורה סלת וראוי שיקחוהו מהחטי' היותר משובחים להמשך לכוונת התורה שיהיה זה קרבן היותר נבחר שאפשר מחציתה בבקר ומחציתה בערב למדנו שהיא קרבה חציין ולזה אם אבד או נטמא המחצית האחד יחוייב שיביאו עשרון אחד ויחצו אותו לשניים ומחציתו יקחו באופן שיהיה זה הקרבן בבקר ובערב מחצית העשרון והוא מבואר מענין זה הקרבן שאף על פי שמת כהן גדול לא תפסק הקרבתו עד שימנו כהן גדול אחר כי זה הקרבן צוה להיות תמידיי ותמידותו ידמה שינהג מנהג שאר הדברים התמידיים במקדש שלא יפסק עניינם מה שהתמיד העבודה במקדש וראוי שתדע שאמרו מחציתה בבקר ומחציתה בערב יהיה במנחה התמידיית והיא מנחת כהן גדול לא במנחת כהן הדיוט והנה המנחה ההיא תהיה עשירית האיפה כי אין שם שיעור במנחה יותר קטן לפי מה שהתבאר בתורה על מחבת בשמן תעשה לפי שכבר נתבאר במנחת מחבת שהוא סלת בלולה בשמן יהיה אמרו בשמן בזה המקום מורה על שמן אחר יקבלוהו במחבת ואופן הטגון בזה האופן שתבאר מן החוש שישלם בשלשת לוגין לעשירי' האיפה מורבכת תביאינה רוצה לומ' שקודם שתשימנה על מחבת תהיה מורבכת וזה יהיה כשתהיה חלוטה ברותחין החלה הבלולה בשמן ואחר כך יקלוה מחבת בשמן תופיני הרצון בו לפי הוראת הגדר מה שהוא ממוצע בין בשל ונא מנחת פתים שיהיו פותחין החלות האלו ולפי שכבר ידענו שמנחת מחבת היא מנחת פתים יהיה אמרו פתים בזה המקום מורה על עניין אחר לפי שכבר הקפידה התורה שיהיה זאת המנחה קרבה חציין למדנו שאמרו פתי' בזה המקו' הוא שלא תהיינה שם בבקר כי אם חצי החלות ובערב חצייהם הנשארים כאלו תאמר שיחצו כל חלה וחלה ויקחו החי האחד ממנה בבקר והחצי האחר בערב ולפי עניין זאת המנחה התמידית נלמד שהיא נעשית שתי' עשרה חלות שכן מצינו בלחם הפני' שידמה היותו לזאת הכוונה בעינה שהיא שתים עשרה חות וזה יתבאר ממה שאמרנו בזה בפרשת ויקחו לי תרומה: