רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 19 · פסוק 9

ואסף איש טהור את אפר הפרה. הנה קרא הכתוב כל הנשרף עמה אפר הפרה כי הם דברים נטפלים לה ולזה הוא מבואר שאחר שנשרפה הפרה אין ראוי להוסיף בעצים כלל כי אפרם לא יהיה אפר הפרה והנה לא הקפיד הכתוב באסיפת האפר שתהיה בכהן אבל הקפיד שיהיה טהור ושיהיה גדול ושיהיה בן דעת להניח האפר מחוץ למחנה במקום טהור שנ' והניח מחוץ למחנה במקום טהור ולזה זכר איש להוציא את הקטן לא להוציא את האשה אחר שיש לה דעת להניח אולפי שאסיפת אפר הפרה שהקלה בו התורה להעשות שלא על ידי כהן הקפידה בו שיהיה טהור הנה נלמד מזה שכל העסוקים בפרה ראוי שיהיו טהורים ולפי שהטהור הוא נאמר בפנים שונות בתורה וזה כי ממנו שהוא טהור לקדשים וממנו טהור לתרומה לא לקדשים וממנו טהור למעשר שני ולא לתרומה ולא לקדשים הנה יתבאר שראוי שנבין מלת טהור הפחות שיפול עליו שם טהור. ר"ל שכיון שהו' טהור למעשר דין בו באסיפת אפר הפרה וזה כי כמו שנקח במלת איש הפחות שיפול עליו שם איש בתורה והוא הישראלי ולא נדקדק בו שיהיה כהן ואף על פי שנקרא כהן איש בתורה כאומרו איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום כן לקח במלת טהור הפחות שיפול עליו שם טהור ולזה הסכימו רז"ל שכל מעשה פרה אפשר היותם בטבול יום וכ"ש אם היו טהורים לתרומה לא לקדשים ולפי שהקלה התורה בזה הפעל להעשות שלא על ידי כהן הנה אינו כמו עבודה ולזה יהיה נעשה אפילו בלילה:

והניח מחוץ למחנה במקום טהור. רוצה לומר שלא יהיה המקום ההוא טמא ולזה יתבאר שאם היה האפר תוך כלי חרש מוקף צמיד פתיל באהל המת הרי הוא טמא שהרי אינו במקום טהור והתורה דקדקה על מקומו שיהיה טהור:

והיתה לעדת בין ישראל למשמרת למי נדה חטאת היא. רוצה לומר שמכניסין אותו במקום הנשמר כדי שיהיה לעדת בני ישראל שמור בעבור מי נדה לטהרו מטמאת מת כמו שיתבאר אחר זה ואמר חטאת היא להעיר שמעשיה הן כעין עבודת אלא שאינה נפסלת בלינה הרי אפרה נשמר למי נדה ימים ושנים עד שלא עשו כי אם אחת בימי משה ולזה הוא מבואר שאם שחטה והזה מדמה היום ושרפה למחרת אינה נפסלת: