לא תאכל כל תועבה. ידמה שאין הכונה בזה בענין עבודה זרה אשר נקרא תועבה שהרי מנע ממנו כל הקנאה בכללות שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך ואין הכונה בו גם כן קדשים בעלי מם שנקראו תועבה בפרשת שופטים אמר לא תזבח ליי' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום וגומר. כי תועבה הוא. וזה שכבר נתבאר במה שקדם שהיו נפדין ונאכלין במומן ולזה אמרו רבותינו שהו מפסולי המוקדשין שהטילו בהם מום וקנס הוא שקנסה אוו התורה מפני שבזה הקדשים כדי שיאכלם שלא יותר לפדותן וימותו במומן ואפשר שיהיה הרצון באמרו כל תועבה לא תאכל כל שקץ כי השקץ והתעוב אחים אמר שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא והנה הזהיר בזה אכילת הבעלי חיים שאמר בהם כי שקץ הם בפרשת ויהי ביום השמיני והם הדגים והעופות שאין להם סימני טהרה. וכל שרץ העוף ההולך על ארבע. וכל השרץ השורץ על הארץ. וזה נאות מאד מצד הלשון ומצד מה שנמשך אליו כאלו יאמר כי מצד אהבת השם יתעלה את ישראל והיותם בנים לו הזהירם מלאכל המאכלים המשוקצים והמתועבים שהם מזיקים לבריאות האדם ולהכנת שכלו כמו שביארנו בפרשת שמיני:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · דברים · פרק 14 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819