ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה. הנה זה כולל טמאת היולדת שהרי נאמר בה כימי נדת דותה תטמא וטמאת שבועים כנדתה וטמאת זבח קטנה וזבה גדולה שהרי נאמר כל ימי זוב טמאתה כימי נדת דותה תהיה ויתבאר שכל זמן שלא טבלה ינהג זה האסור לפי שטהרתה תלויה בטבילה לא בימים וזה עם שהוא מבואר בנפשו יתבאר מטמאת נבלת עוף טהור שהוא טמאת ערב ועם זה אמרה התורה בפרשה הקודמת ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו אף על פי שארך הזמן אחר זה כיון שלא טבל עדין הוא בטמאתו ומזה המקום יתבאר שהבא על אשתו והרגישה שכבר ראתה דם אסור לו להכניס האבר או להוציא כי הכנסה וההוצאה הם גלויי ערוה והם מעניין הביאה ולזה ראוי שיתעכב וישים לבו לדבר אחר עד שיסור קושי האבר ואז יוציאהו כי זה אינו נכנס בגדר גלוי הערוה:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 18 · פסוק 19
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819