רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 18 · פסוק 13

וישב משה לשפוט את העם. הנה זה היה מהראוי כי השופט ראוי שיהיה יושב כדי שיתישב יותר בענין המשפט שבא לפניו:

ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב. הנה מן היושר שיהיו בעלי דינין עומדים כדי שלא יתישבו למצא טענות ידחו בהם האמת ולזה היה ראוי שידברו מה שידברו בזולת התיישבות ומפני זה אמרה התורה ועמדו שני האנשים אשר להם הדים והנה היו עומדים מהבקר עד הערב לרבוי הבעלי דינין הבאים לפניו בעם רב כזה כשלא יהיו בו כי אם שופט אחד ולזה תמה יתרו מדוע לא שם משה שפטים אחרים על העם להקל מעליו ולזה אמר מדוע אתה יושב לבדך שלא יהיה שם שופט אחר זולתך כי זה יהיה סבה שכל העם נצב עליך כל היום שמי שבא לפניך לדין לא יוכל להשמיע דבריו אליך תכף אבל יצטרך לפעמים להמתין מבקר עד ערב לרבוי הטענות הבאות לפניך ואמר משה לחותנו הנה לא אוכל לשים על העם מי שיקל מעלי וזה כי כבר יבא אל העם בהכרח לדעת בנבואה מה שישאלו ממני והנה יהיה לדרוש כטעם ותלך לדרוש את יי' ובלי ספק אין בעם מי שיקל מעלי בזה והנה בענין הדינים אשר ביניהם לא אוכל גם כן לשים עליהם מי שיקל מעלי וזה כי כאשר יהיה להם ריב קצתם עם קצם יבא אלי לשפוט בין איש ובין רעהו ואשפוט אותם לפי מה שהתחייב ממצות התורה וזה לא יוכל לעשות אחר זולתי ואודיע גם כן להם חקי האלהים ותורותיו וזה לא יוכל עשות אחר זולתי כי לי לבד יבואו מצות התורה ובנבואה והנה זכר חקי האלהים ותורותיו לפי שלא יתכן שיודעו לאדם מדרך החכמה והעיון ואולם המצות אשר יחייבם השכל בעצמותם יתכן שידע האדם דיניהם בזולת התורה: