רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 5 · פסוק 4

או נפש כי תשבע לבטא בשפתי'. לא שיגמור בלבו לבד ולא יוציא בשפתיו:

להרע או להטי'. כמו שנשבע שאוכל ולא אוכל שארחץ ושלא ארחץ:

לכל אשר יבטא האדם בשבועה. רוצה לומר לכל מה שדרך האדם לבטא בו בשבועה למנוע ממנו דבר מה או הפך זה וזה אמנם יהיה כשיוציא בפיו מה שגמר בלבו לא שיהיה בלבו דבר מתחלף למה שהוציא מפיו כי אין זה דרך האנשים לבטא בו באופן הזה וכ"כ בשבועה כי אז ידקדקו יותר שיהיה מה שהוציאו מפיהם לפי מה שבלבם ויתבאר עוד שזאת השבועה אמנם תהיה בדבור הרשות לא בדבר של מצוה כי אין הענין ההוא בבחירתו להתרחק ממנו ולהמשך אליו אבל יחוייב לו שינהג בו לפי משפטי התורה וכבר יתבאר זה עוד ממה שפירשה התורה באחד מנדרי אסר ר"ל בנזיר שהוא למנוע ממנו היין שאין שם מצוה תכריחהו לשתות יין או שלא לשתות ובכלל הנה זה ממה שאינו צריך אל ביאור. וזה שכבר אמר שהשבועה תהיה להרע או להטיב ואם היתה השבועה בקיום דבר מצוה הנה היא שבועת שוא אחר שאי אפשר לו לקיימה ואם אפשר לו לקיימה אינה להרע או להטיב כי בזולת השבועה היה מוכרח בזה. ואם היתה הבטול בדבר מצוה הנה היא שבועת שוא אחר שאי אפשר לו לקיימה כפי משפטי התורה ולזה יתבאר שאין שבועת בטוי נוהגת בדבר מצוה:

ונעלם ממנו. ר"ל שנעלמה ממנו השבועה שזכר קודם זה:

ונעלם ממנו והוא ידע ואשם. רוצה לומר שאחר שידע היותו טמא נעלם ממנו ואשם אם כשנכנס למקדש או כשאכל קדש ולזה יחוייב שתהיה לו ידעיה אחר ההעלם כי לולי הידיעה לא יתעורר להביא קרבן על חטאתו ולא יוכל להתודות אשר חטא ולזה יחוייב שתהיה לו ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בנתים ואז ינהג בהם זה הדין:

והוא ידע ואשם. ר"ל שכבר ידע קודם זה השבועה ואחר כך אשם כשנעלמה ממנו ועבר עליה או יהיה הרצון בזה שיודע אחר שנעלמה ממנו השבועה שעבר עליה מפני העלם ממנו השבועה כאלו תאמר שנשבע שלא יאכל תאנים ואחר כך נעלמה ממנו השבועה ואכל תאנים ואחר כך זכר ענין שבועתו ויתברר לו שכבר עבר עליה:

לאחת מאלה. רוצה לומר לשבועת העדות או לטמאת מקדש או לטמאת קדשיו או לשבועת בטוי וזה יתבאר שאם עבר על כל אלו חייב על כל אחת ואחת ואין צריך לומר אם עבר על אחת מהם פעמים רבות באופן הנזכר שכבר יתחייב קרבן על כל פעם ופעם: