לא יטמא בעל בעמיו להחלו. ראוי שתדע שכבר יאמר בעמיו על אשתו כמו שאמר בזאת הפרש' ולא יחלל זרעו בעמיו ומאמרו בעל הנה יתבאר שהתורה צותה אותו שלא יטמא מצד מה שהוא בעל והוא מבואר שהוא בעל מצד אשתו ולזה יהיה הרצון בה שלא יטמא הבעל באשתו שהוא להחלו והוא אשתו הפסולה ואע"פ שאיננה מחללת בעלה אבל היא חללה ובניה חללים הנה אמר שהיא לחללו באופן שאמר בבת כהן את אביה היא מחללת וזה כי אע"פ שהנושא הפסולה לו אינו חלל הנה זה הענין חלול מה לו כי הוא מוריד זרעו מקדושתו ומזה המקום יתבאר שאין כהן מיטמא לאשתו הפסולה וראוי שיתבאר מזה שאפשר לו להטמא לאשתו הכשרה אבל לא יתבאר מזה שיחוייב להטמא לאשתו הכשרה:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 21 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819