רלב"ג ביאור המלות על התורה · דברים · פרק 21 · פסוק 23

לא תלין נבלתו על העץ. מגיד שאם הלינה עובר בלא תעשה:

כי קבור תקברנו ביום ההוא. מגיד שמצות עשה לקברו:

כי קללת אלהים תלוי. רוצה לומר מפני שברך השם יתעלה הוא תלוי ויהיה זה גורם לחלול השם כל זמן שיתמיד שם כשיאמרו האנשים על מה נתלה ולפי שכוונת התורה היא זו למדנו שהעץ שיתלוהו עליו ראוי שיהיה נקבר עמו כדי שלא יאמרו זהו העץ שנתלה בו פלוני על שבירך השם יתעלה ויהיה זה גורם לחלול השם והנה מצאנו כי גם לכבוד הבריות חסה התורה שלא יהיה זכר למה שבאה לאדם תקלה על ידו ולזה אמר ואת הבהמה תהרוגו ולזה הוא מבואר שהעץ הוא נקבר עמו ולזה גם כן אמר כי קבור תקברנו ולא אמר תקברנה שיהיה שב אל הנבלה ולזה יחוייב שיהיה העץ תלוש שלא יהיה חסר אלא הקבורה ומזה המקום למדנו שלא ישהו אותו שם אבל יתלוהו ותכף יקברוהו עם העץ כי כל מה שישהו אותו שם נמצא שם שמים מתחלל:

ולא תטמא את אדמתך אשר יי' אלהיך נותן לך. רוצה לומר כי בזה החלול לשם יתעלה שיהיה גורם דבר הלנת נבלתו על העץ. תטמא אדמתך. ולזה ראוי שתהיה נזהר לבלתי הלין נבלתו על העץ או אמר ולא תטמא את אדמתך מפני העפוש שיתחדש אז במקם ההוא אם תשאר שם הנבלה ואולם שאר הדינים אשר בזה הוא שאין האשה נתלית שנאמר אותו ולא אותה ושאין תולין כליו עמו אבל תולין אותו ערום שנאמר אותו ואין בית דין תולין שנים ביום אחד שנאמר אותו ולא אותו וחבירו ולמדנו מזה שמצות עשה לקבור כל הרוגי בית דין ביום המיתה שנאמר קבור תקברנו ביום ההוא וכל שכן שראוי לקבור שאר מתים ביום המיתה אלא אם הלינו אותם לכבודם שעל ההלנה שהוא נוול הזהירה תורה לא על ההלנה שהיא לכבוד: