רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 25 · פסוק 14

וכי תמכרו ממכר לעמיתך. לפי שמגדר הונאה יתבאר שהיא אינה נוהגת כי אם בדברים שיתכן שיהיה ידוע ערכם ומוגבל הנה הוא מבואר שאין אונאה בקרקעו' כי תבואותיהם בלתי מוגבלי' וידועים בעצמות באופן שנוכל לשפוט שתהיה שם אונאה כי הקרקע כחיי על פירות אין להם תכלית ועל פירות שונים יתחלף ענין הערך בהם מאד וכן הוא מבואר שאין אונאה בעבדי' כי לא יגרע התועל' שאפשר שיגיע מעבודתו ועצתו ויתבאר שאין אונאה בשטרות כי אין לשטר מצד עצמותו שום ערך אלא מצד שבסכתו יגבה המלוה את חובו או יהיה לו ראיה על מה שכלל אותו השטר ההוא ובכלל הנה כמו שדברי העדי' אין להם ערך כי אם לראיה לבד כן הענין בשטרות ולזה הסכימו רז"ל שהאונאה הנזכרת בזה הפסוק הוא המטלטלים וביארו זה ממה שאמר או קנה מיד עמיתך כי זה הלשון יתכן שיפול במטלטלין לא בקרקעות כי אינם נעתקים מיד המוכר לקונה והנה יתבאר שאין אונאה להקדש ממה שאמר אל תונו איש את אחיו והוא מבואר כי במטלטלין יש אונאה כי ענינה מוגבל וידוע אלא שכבר יתבאר כי למטה משתות אין שם אונאה לפי שדרך האנשים לתת בדבר שירצו אותו מאד לקנותו יותר מכדי שוויו עד שתות ולא יקפיד בזה וזה מבואר מן החוש וכן אם יש לנו הוראה שנתרצה בזה המקח עם ידיעתו שקנ' אותו יותר מכדי שוויו הרבה אין בו אונאה ואפילו לקח שוה דינר באלף דינר כי כמו שהאדם שליט לתת מתנה כן הוא שליט לתת במסחר יותר משוויו לרצותו בו ואולם עניין האונאה הזאת תהיה במה שחשב שיהיה ערך הדבר יותר ממה שהוא או פחות ומפני זה נתרצה לתת יותר בו או לתתו לפחות וראוי שתדע שזאת האונאה נתנה לחשבון ובזה האופן תסור כי הוא מונה אותו כל זמן שלא החזיר לו שיעור האונאה ולפי שלפי הנהוג אין ההוקרה והוזלה במסחרים בין האנשים בכמו אלו הדברים יותר משתות הנה אם היתה באונאה יותר משתת לא יחוייב שישאר המקח קיים אבל יהיה כאלו אין שם מקח ואמנם אם היה שתות יתקיים המקח ויחזיר האונאה ופחות משתות לא יחוייב להחזיר אונאה כמו שביארנו והנה עכ"פ נכלל בזה הפסוק שלא להונות בעניין הקרקעות כי התורה מדברת בזה המקום בקרקעות והנה האונאה שהזהירה עליו לפי מה שאחשוב הוא שלא יונה אותו במנין השנים אשר עד היובל וימכור לו מפני זה שדהו יותר ממה שראוי או יקנה אותו פחו' ממה שראוי וזה כי מפני שקנין הקרקעו' חוזר ביובל הנה ערכו יותר מעט בכל מה שקרבה שנת היובל ולזה אם הונהו והביאוהו לחשוב כי אין עד היובל כי אם מעט זמן ויש שם זמן יותר ארוך או הפך זה הנה תהיה בזה אונאה מזה הצד כי הוא אינו מוכר לו כי אם מספר שני תבואות אף על פי שהוא מוכר לו שדהו במוחלט והנה הטעהו במספר בענין הזה ולזה ביאר אחר זה שזה האופן מהאונאה יקרה בקרקעות מצד היובל ועליו הזהיר ובכלל הנה בקרקעות אפשר שתהיה אונאה מצד המספר או מצד המדה והאונאה אשר מצד המד' כבר הזהיר עליה באמרו לא תעשו עול במשפט במדה כמו שבארנו שם והאונאה אשר תהיה מצד המספר הזהיר עליה בזה המקום: