רלב"ג ביאור המלות על התורה · דברים · פרק 1 · פסוק 19

ונסע מהר חורב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא. באר בזה מה שהיה להם לבטוח בעבורו בשם יתעלה בירושת הארץ כי הוא הוליכם בכל המדבר הגדול והנורא ההוא ולא חסרו בו דבר כי הוא הוציא להם דבש מסלע ושמן מחלמיש צור ועם כל זה לא היה האמנתם בו ולא שמעו ורצו לשלח שם מרגלים ואולי יספק מספק ויאמר איך אמר משה רבינו עליו השלום שהם אמרו לו נשלחה אנשי' לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וכבר נתבאר בפרשת שלח לך שהשם יתעלה צוה זה למשה אלא שהתר זה הספק הוא ממה שיקל וזה כי מה שהיה סתום שם ביאר בזה המקום והנה התחלתה היתה מישראל והסכים השם יתעלה לעשות בקשתם כי לא היה בשלוח מרגלים מרי ולא היה ראוי גם כן שימשך ממנו מרי כי כבר ראו ישראל עוצם גבורת השם יתעלה לעשות כל אשר יחפוץ והנה המרי שנמשך ממנו היה מפני בחירת ישראל הרעה ולזה אמר משה ויטב הדבר בעיני כי לא היה מענינו שום מרי מצד עצמותו ושאם היה בו מרי לא היה השם יתעלה מסכים בו והנה זכר שהמרגלים השיבו דבר ואמרו כי טובה הארץ אשר יי' נותן להם ולא זכר בזה המקום שאר הדברים שאמרו קצתם להניא לב ישראל מההסכמה לעלות להלחם עמהם כי לא שולחו על אותם הדברים ולא היה לישראל להאמינם בזה כי עיניהם ראו גבורת השם ומופתיו הנפלאים שהתמידו להם ולזה אמר להם משה כי הם מרו את פי יי' כאשר לא אב לעלות כי איך שיהיה חוזק העם ההוא וחוזק המקומות שהיה יושב בהם היה להם לבטוח כי יד יי' יתעלה לא תקצר: