רלב"ג ביאור המלות על התורה · דברים · פרק 22 · פסוק 19

וענשו אותו מאה כסף. הם מאה שקלים של כסף צרוף:

ונתנו לאבי הנערה. מגיד שאם היתה נערה זוכה אביה בזה הקנס ואם לא היה לה אב הרי הוא לעצמה כי לא זכתה התורה בו אלא לאב לא ליורשיו והנה האשה בנעוריה ברשות אביה כמו שביארנו בפרשת ראשי המטות ונתבאר גם כן בזאת הפרשה במוציא שם רע ובאונס ומפתה ולפי שכבר דקדק בכל המקומות לזכור בה שם נערה שנאמר ולקח אבי הנערה ואמר אבי הנערה ונתנו לאבי הנעה למדנו שאם היתה נערה בעת הוצאתו שם רע לא ילקה מוציא שם רע ולא יענש בזה הכסף:

כי הוציא שם רע על בתולת ישראל. למדנו שאם לא היתה בתולת ישראל הוא שתהיה הורתה ולדתה בקדושה אין זה הדין נוהג במוציא שם רע רוצה לומר ללקות ולשלם קנס וראוי שתדע שצריך שיאמר שמעת שקדש אותה באלו הקדושין אשר עליה בא עליה זנתה שנאמר את האשה הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים רוצה לומר את האשה הזאת קדשתי ושבעת קרבתי אליה ולא מצאתי לה בתולים כאלו יאמר שבעת שקדשה היו לה בתולים אך אחר זה כשקרב אליה לא היו לה בתולים לפי שכבר נבעלה בנתים ובזה האופן יהיה זה המאמר בעצם ומדרך מה שהוא כמו שהתבאר בשרשים הכוללים ולזה הוא מבואר שאם הביא עדים שבעת שהיתה מאורשת בקדושים אחרים נבעלה לא ינהג במוציא שם רע זה הדין כאלו תאמר שקדשה לו וגרשה וחזר וקדשה והביא עדים שבהיותה מקודשת לו בקדושין הראשונים נבעלה וכן אם קדשה אחיו והיתה זקוקה לו לא ינהג בה מוציא שם רע זה הדין שאינו יכול לומר את האשה הזאת לקחתי וכן אם לא אמר הבעל אלא שלא מצא לה בתולים ולא הביא עדים שזנתה תחתיו אינו נוהג בו זה הדין ממוציא שם רע שנא' ושם לה עלילות דברים מגיד שצריך שיביא הוא העדים וכן אם לא אמר שזנתה תחתיו שנאמר והוציא עליה שם רע אף על פי שבאו עדים מעצמ' והעידו שמשנתארסה זנתה והוא מבואר שכאשר יאמר שזנתה תחתיו צריך שיוציא שם רע עליה שזנתה כדרכה כי לולי זה לא יהיה רושם בדבריו לאמת שלא מצאה בתולה ומזה יתבאר שאם לא היתה בחזקת בתולה כשנתקדשה לו לא ינהג בו זה הדין כי לא יתבאר מדברי העדים שהלכו בתליה בביאה ההיא והוא המכוון בדברי הבעל ולזה היה ענשה בסקילה כמשפט נערה בתולה מאורסה והנה נדקדק בכל זה במוציא שם רע מפני שעניינו הוא חדוש ואין ראוי שנקח ממנו זולת מה שזכרה אותו התורה:

ולא תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו. עשתה התורה לו כמשפט הראוי לו כי אולי מפני שהית' בעודה שם לה עלילות דברים לתכלית שלא תשאר עמו כלל ורצתה התורה שתהיה לו לאשה כל ימיו והזהירה אותו שלא ישלחנה בגט לפיכך אם שלחה צריך להחזירה ואם היה כהן שאינו יכול להחזירה הנה כבר עבר על לא תעשה בשלחו אותה וראוי שתדע שאם לא היתה ראויה לו אלא בעברה כמו שזנתה תחתיו או שכבר נתברר שהיא אסורה לו לא יחוייב לו לקיימה כי התורה לא התחכמה בזה אלא כנגד רוע תכונתו שמפני שנאתו אותה היה רוצה שלא תשאר עמו ורצתה התורה להכניע רוע רצונו: