רלב"ג ביאור המלות על התורה · דברים · פרק 19 · פסוק 21

ולא תחוס עינך נפש בנפש. הזהיר בזה מלרחם על עד זומם מלעשות לו כאשר זמם נפש בנפש רוצה לומר שאם יחייבו מיתה בעדותן ידונו במיתה ההיא שנאמ' כאשר זמם:

עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל. ראוי שתדע שאי אפשר בעדות שיחייבו בו חסרון אבר כי המחסר אבר יענש בממון כמו שביארנו בפרשת ואלה המשפטים ולזה ירצה בו בזה המקום עונש ממון ולפי שצוה שלא לחמול על עד זומם שלא השלים מחשבתו למדנו שכל שכן שאנחנו מוזהרים מלחמול על החובל בחבירו באיזה צד שיהיה מאותם החמשה דברים שזכרנו ביאורם בפרשה ואלה המשפטים וכבר ביארה זה התורה עוד בביאור בבושת אמר וקצותה את כפה לא תחוס עיניך ואמר עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל להורות שקנס הממון ישוער לפי האבר שהיה בו הנזק ולמדנו עוד בזה תועלת אחר והוא שכמו שהעין יותר נכבד לאין שיעור יותר מהשן וזה מפורסם מעניינו כן היד היא נכבדת לאין שיעור מהרגל כי היד הוא כלי להשתמש בה בכל המלאכות המעשיות וכמו שהעין יש לו מבוא גדול בעיוניות לראות המוחשים וללמוד ספרים כן הענין ביד כי ביד שיכתוב האדם יתיישר בתכלית מה שאפשר לעמוד על סודות הדברים שתהיה חקירתו בהם והיתה מחכמת המשל הזה כי כמו שהעין הוא למעלה מהשן כן היד למעלה מן הרגל הנה זה ביאור מה שיצטרך אל ביאור במה שהוגבלנו ביאורו מזאת הפרשה.