רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 35 · פסוק 22

ואם בפתע בלא איבה הדפו וגומ'. כיון שלא נתכוון להרע לו אע"פ שהמיתו בשוגג והעיד העניין שלא נתכוון לזה כי הוא לא היה לאויב לו ומבקש רעתו הנה יצילוהו עדת הדיינים מגואל הדם וישיבוהו אל עיר מקלטו אשר נס שמה תחלה להמלט מיד גואל הדם אשר שפטם על פי המשפטים האלה ובררם אם הרג שוגג או מזיד.

וראוי שיתבאר מזה המקום שאם היה שונא לו אעפ"י שהרגו בלא צדיה אינו גולה ואינו גם כן נהרג כי מתנאי הנהרג שיהרג בצדיה וראוי גם כן שיתבאר שאם היה השופט שונא אותו אינו כשר לדין זה כי האויב מבקש רעת שכנגדו כמו שאמר והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו ועוד כי הוא אמר ושפטו והצילו. ולזה מחוייב שיהיה הדיין הראוי לשפוט ולהציל והשונא איננו ראוי שיציל כי לבקשו רעת השונא לא יוכל לראות לו זכות. ואפשר שלזה הענין גם כן סמך אמרו והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו אצל אמרו ושפטו העדה והצילו העדה וכבר יתבאר זה ממה שנזכר בגדר הדיינין בפרשת יתרו ולפי שאמר ושפטו העדה והצילו העדה למדנו שהוא מחוייב שיהיה מספר הדיינים באופן שיוכל להיות שם עדה מצלת ועדה שופטת ולפי שאין מכריעים בדיני נפשות אם לא היו המתחייבים יותר על המבכים שנים כאמרו לא תהיה אחרי רבים לרעות הנה יחוייב שיהיה מספר המחייבים י"ב כשהיה מספר המזכין י' ולזה יהיו הדיינים בזה האופן לפחות כ"ב ולפי שהבית דין אינו ראוי שיהיה שקול כי בהרבה ממחלקותיהם דנין על פי הרוב כמו שאמרה התורה אחרי רבים להטות הנה יחוייב שיהיה כל הפחות כ"ג וזו היא הנקראת סנהדרי קטנה. אמנם סנהדרי גדולה היה מספרם שבעים איש המו שמצאנו במשה שאמר לו השם יתעלה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת וגומ'. והוא יה מופלא שבבית דין והיו שבעים ואחד: