רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 13 · פסוק 30

וראה הכהן את הנגע והנה מראהו עמוק מן העור. ר"ל שהוא במדרגת לובן הבהרת:

ובו שער צהוב דק. יקר' צהוב השער שצבעו כצבע הזהב ויקרא רק בזה המקום כשהיה קצר ולקוי לא כשהיה ארוך ודק והיה זה כן כי זה השער הוא ראיה על עפוש הצרעת אשר קרה בסבתו הנתק אלו השערות מזה המקום כי זה מין מה מהצרעת כמו שהתבאר בספר הרפואה ויקראוהו חולי השועל והנה יקרה מזה העפוש שלא יאות האיד העולה אל הראש להתהוו' ממנו שער או אם יתהוה ממנו תהיה הויה חלושה ולזה לא יקרה לו שיארך וזה שזה החולי יקרה משרפה תתחדש בדם ולזה לא יתכן שתהיה ממנו איד עשני נאות להמית השער אם לא באופן חסר ולזה לא יארך להעדר מזונו. ולזאת הסבה הנה אם יתילד שם שער יהיה צהוב להתיחס זה הצבע לזה הדם המעופש בזה האופן ולא יהיה שחור כצבע שער האיש הברי ומפני זה היה זה השער הצהוב הדק בנתק סימן צרעת כשהיה בו שתי שערות בזה התבאר כי שם השער לא יאמר בפחות משתי שערות. כמו שהתבאר בשרשים הכוללים והנה למדתנו התורה שאע"פ שיהיה לבן הנתק כלובן הבהרת לא נשפוט שהוא צרעת אם לא היה בו שער צהוב דק והנה אין מתנאי זה השער שיהיה הנתק מהפך אותו בזה התואר כמו העני' בשער הלבן אבל אף על פי שהיה שם זה השער קודם חדוש הנתק זה השער הנה הוא סימן טמאה וסבת זה כי דקותו יוכיח שהאיד העשני העולה שם איננו נאות להויית השער: