רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 22 · פסוק 21

ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו. יש בזה הספור שאלות קשו' מאד הא' איך יתכן שתראה האתון את מלאך יי' והנה לא יראהו מי שאינו נביא כמו שנתבאר שם בסוף דניאל והאנשים אשר היו עמו לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ולא תטעה בענין המלאך שנראה למנוח ולאשתו כי הוא היה איש נביא כמו שביארנו שם ואם אמרנו שהש"י עשה זה על דרך המופת הנה ישאל שואל איזה תועלת היה בזה המופת והנה לא היה המכוון מזה אלא שיאמר המלאך לבלעם כי הוא יצא לשטן לו אם תהיה כונתו לקוב את העם ובהיות הענין כן למה לא נראה לו המלאך ראשונה וחרבו שלופה בידו ויגיע מזה התכלית המכוון מהשם ית' בזה ולא נצטרך לחדוש זה המופת הנפלא ר"ל שתראה האתון אל מלאך יי'. ואם אמרנו שזה המלאך היה נביא הנה יפול הספק עדיין לאי זה תועלת הוצרך להתחדש אז על דרך המופת שתדבר האתון עם שלא יוכל לומר מי היה זה הנביא ועוד איך לא ראוהו שרי בלק ולא נערי בלעם כי לא נזכר פה שראוהו אחר זולתי האתון ובלעם אחריה. והוא מבואר שהשם יתעלה לא יחדש המופתים ללא צורך אמר שלמה האלהים עשה שייראו מלפניו והנה דעת רבותינו ז"ל הוא שזה הענין היה כפשוטו ולזה אמרו שפי האתון היה מהדברים שנבראו בין השמשות והנראה בעינינו לפי השרשים האמתיים הנראים מדברי הנביאים ומהעיון שזה הספור היה עניין שקרה לבלעם במראה הנבואה כמו העניין בספור לקיחת הושע גומר בל דבלים ושאר מה שנמשך בספור ההוא אשר הוא בהכרח דבר נראה לו במראה הנבואה לא דבר שקרה והנה נדמה לבלעם בחלומו של נבואה שכבר יה לילה כשבאהו דבר ה' ית' במה שאמר לו אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם ואחר זה נדמה לו בחלומו שהיה בקר ושהוא קם וחשב את אתונו והלך עם שרי מואב כי כן היה הסכמתו אם היה מקיץ לפי שאן מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו ולזה תמצא כי תכונת האדם בחלומו הם מתיחסות לתכונותיו בהקיץ והנה סבב השם יתעלה שיקרה לו בהליכתו מה שהורה לו שלא הסכימו מן השמים שילך שם לתכלית אשר הוא פונה אליו כי היה דעתו עכ"פ להשתדל להזיק לישראל לפי היכולת ולזה ספר שקרה לו זה המקרה כי האתון נטתה מן הדרך והלכה בשדה וכאשר הכה בלעם אותה להטותה הדרך נלחצה אל הקיר ולחצה רגל בלעם אל הקיר ושב להכותה ואחר זה רבצה תחתיו ושב להכותה ונדמה לו בחלומו כאלו פתח השם יתעלה פי האתון ודברה עמו שתי פעמים והוא השיב לה כדבר איש לאיש אחר ואחד נראה לו המלאך ונתבאר לו מדברי המלאך בחלומו שנטיית האתון מן הדרך היתה מפני ראותה מלאך יי' והנה אמר אם רע בעיניך אשובה לי לפי שהיה דומה לו שכבר החזיק בדרך ובא לו הצווי שנית שילך עם האנשים אך לא ידבר רק מה שידבר אליו השם יתעלה וזה כולו היה מהשגחת השם יתע' על ישראל כמו שזכרנו כי זה היה הראוי שיוסיף אימה לבלעם מעבור את פי השם יתע' בהשתדלותו לגרום נזק לישראל והנה מה שאמר אחר זה וילך בלעם עם שרי בלק הוא ענין שהיה בהקיץ ולזה הוצרך להגיד זה כי הראשון היה במראה הנבואה ולולי זה הפירוש לא היה צריך לומר שנית ולך עם שרי מואב: