רלב"ג ביאור המלות על התורה · בראשית · פרק 49 · פסוק 26

תאוות. נבול. והרצון בזה כי ברכות אברהם ויצחק לא היו כי אם על ירושת ארץ כנען ובכלל הנה הם לא היו על ירושת כל הארץ בכללה אם היה שנודה שלא יהיו קיני וקניזי וקדמוני ממשפחו' ארץ כנען ואולם זאת הברכה תהיה עד גבול גבעות עולם שהם קצות הישוב ר"ל שלא יהיה בכל העולם דבר שלא יירשו אותו. והנה אמר זה על צד ההפלגה והגוזמא להורות שהוא ברכו על שיירש נחלה בלא מצרים כי הנביאים ידברו בזה האופן להורות על ההפלגה כמו שאמר משה ערים גדולות ובצורות בשמי'.

ולקדקד נזיר אחיו. הוא כמו לראש יוסף והנה היה יוסף נזיר אחיו כי הוא היה היותר פרוש והיותר מושל בתאותו ויורה על זה ממה שעשה מעניין אשת אדוניו שלא רצה להשמע אליה ושם עצמו מפני זה בשנאה עצומה עמה אשר היה לו בה מהסכנה מה שלא יעלם ולא כן עשה יהודה במצאו תמר בדרכו שהוא שאל ממנה שיבא אליה ויותר רחוק מזה מה שעשה ראובן מענין בלהה. ולזאת הסבה קראו יעקב נזיר אחיו.