וראהו הכהן ביום השביעי והנה הנגע עמד בעיניו. ר"ל שהוא עדין מראות הנגעים שיהיה בהם תחלה לא נשתנה למטה מהלובן הלובן ההוא ולא אל לובן יותר חזק ולמדנו שזה הדין נוהג בכל הנגעים האחרים. ולזה אמר בעיניו שיורה אל רבוי המראים ולא אמר בעינו ולמדנו עוד מזה שכל המראות הנזכרות מצטרפות להשלים שעור הנגע:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 13 · פסוק 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לא פשה הנגע בעור. ר"ל שלא נתפשט ממנו דבר בעור שהוא חוץ מהנגע כי זה נקרא פשיון הנגע לפי הנהוג:
והסגירו הכהן שבעת ימים שנית. ר"ל שלא נשפוט עדין בזה הנגע שאינו נגע צרעת ואף על פי שעמד בעיניו שלא נשתנה מראהו לא אל חוזק הלובן ולא אל חולשתו ולא הפך שער לבן ולא פשה. ואמנם הוצרכה התורה להורותנו זה כי היה אפשר שנחשוב שזה כתם בעור לבד לא עפוש בבשר ולזה לא נשתנה עורו כלל אבל יהיה טעון הסגר שני לבחון עוד עניין זה הנגע ולפי שאמר לא פשה הנגע למדנו שאם פשה הנגע בעור אחר ההסגר הנה לא יוסגר שנית אבל הוא טמא ולמדנו מזה שהפשיון סימן טומאה משקרה אחר ההסגר כי לא יתכן שיהיה פשיון בראייה הראשונה שיראה הכהן הנגע וזה מבואר בנפשו והנה טעם היות זה ההסגר שבעת ימים מבואר ממה שזכר' ואחשוב שהטעם בזה ההסגר הטע' בעינו אשר בשלוחו מחוץ למחנה ישראל כדי שלא ישא ויתן עם בני אדם ויתעפשו מזה החלי וכאלו זה הדבר ממוצע בין הטהרה והטומאה כי לא יצא מן העיר ולא ישא ויתן עם בני אדם והנה ההסגר באדם תועלת שני והוא כי מפני העדר התנועה יתקבץ החום היסודי ויתחזק ויתכן לו שיגבר על החום הנכרי שהוא סבה הנגע ויוציאהו לחצוני הגוף ויתיכהו וכאשר נתחזק החלי עם ההסגר אז יורה על זה העפוש בגו ולזה יורה על הצרעת:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819